ארס
תמיסה ביולוגית המופרשת על ידי בעל חיים ומורכבת מרעלנים הפועלים לשיבוש תפקודן הנורמלי של מערכות שונות בגוף / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ארס הוא תמיסה ביולוגית המופרשת על ידי בעל חיים ומורכבת מרעלנים העשויים מריכוז גבוה של חלבונים פפטידיים, מולקולות קטנות, מלחים ואנזימים, הפועלים לשיבוש תפקודן הנורמלי של מערכות שונות בגוף. הארס מיוצר בגופם של חלק מבעלי החיים למטרות התגוננות, תחרות, הכנעת הטרף והאצת תהליך עיכולו. אצל טפילים משמש הארס לעיתים כחומר משתק. מינים מסוימים מנצלים את הארס למטרות משניות ובצורות ייחודיות. בעל חיים ארסי מחדיר את ארסו באמצעות פציעת גוף המותקף על ידי הכשה, עקיצה וכן הלאה. אמצעים אלה מבדילים אותו מבעל חיים רעיל אשר רעלו חודר לגוף הקורבן באמצעות בליעתו, ספיגתו דרך העור או הריריות, או באמצעות שאיפתו.[1]
הארס התפתח בתהליכים אבולוציוניים בקרב בעלי חיים שונים, ויש גיוון רב באופני העברתו מן התוקף לקורבן. הוא בנוי מאבני-היסוד הזעירות והחיוניות ביותר לתפקוד מערכות הגוף, שעברו מוטציה והחלו למלא תפקיד מנוגד: לשבש את פעולת המערכות האלה. התפתחות הארס במגוון גדול מאוד של מיני בעלי חיים היא דוגמה לאבולוציה מתכנסת ובעלת מאפיינים הומופלסיים, כלומר ללא נוכחות אב קדמון משותף.
משפחות בעלי החיים הנושאות ארס הן מגוונות ביותר ובעלות מאגר גנטי עצום הנמצא בלמעלה מ-100,000 מינים ארסיים. הקידודים הגנטיים של רעלני הארס השונים נבחרו באופן אקטיבי במרוצת האבולוציה, כשלכל אחד מהם ישנו ייעוד ומטרה מוגדרת, כך שהארס ועוצמתו יותאמו ביעילות לסוגי הטרף השונים.[2][3] עוצמת הארס נבחנת במדד שנקרא LD50.
בעלי חיים ארסיים גורמים לעשרות אלפי מקרי מוות בקרב בני אדם מדי שנה. המינים שגורמים למספר מקרי המוות הגדול ביותר הם לאו דווקא בעלי עוצמת הארס החזקה ביותר, אלא אלה שנפוצים בסביבתו הקרובה של האדם, גם אם עוצמת הארס שלהם בינונית.[4] בעת העתיקה עשו בני האדם שימוש בארס בתור כלי נשק ולצורכי רפואה. בימינו ישנן תרופות רבות שנרקחות מארס. תעשיית הפרמקולוגיה מגלה עניין רב בתחום זה, ומתנהלים מחקרים רבים לצורך ייצור תרופות חדשות ממרכיבי הארס.[5]