בחינת בגרות (ישראל)
בחינה תקנית במערכת החינוך הישראלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בחינת הבגרות בישראל היא בחינה ממשלתית־ארצית מטעם משרד החינוך של ישראל, שמיועדת בעיקרה להערכת ידיעותיהם של תלמידים אינטרניים, בוגרי בית ספר תיכון ונבחנים חיצוניים במקצועות לימוד שונים.
תלמיד שעמד בהצלחה בתנאי הזכאות לתעודת בגרות מבחינת ציוניו בבחינות אלה מקבל תעודת בגרות מטעם משרד החינוך לאחר מכן.
בחינות בגרות נערכות במקצועות חובה ובנוסף נערכות בחינות בגרות במקצועות בחירה (הנקראים גם "מקצועות מורחבים" או "מקצועות מוגברים") הנחלקים למקצועות עיוניים ולמקצועות טכנולוגיים.
אגף הבחינות של משרד החינוך אחראי על ניהול מערך בחינות הבגרות. כתיבת בחינות בגרות במקצועות עיוניים נעשית בשיתוף פעולה עם מכון הנרייטה סאלד ובמקצועות טכנולוגיים עם מט"ח.
בחינות הבגרות מתקיימות בשני מועדים: מועד קיץ שהוא המועד המרכזי ביותר ובו מתקיימות כל בחינות הבגרות כולל מקצועות הבחירה (מכונה גם "תקופת הבגרויות") ומועד חורף שהוא מועד מצומצם יותר ונערכות בו בחינות במקצועות החובה בלבד. ניתן להיבחן בבחינות הבגרות בצורה אינטרנית של תלמידי תיכון או נבחני משנה בוגרי תיכון ובצורה אקסטרנית דרך שלוחת בחינות חיצונית מטעם משרד החינוך הפועלת ברחבי ישראל.
מערך בחינות הבגרות מקיף 25 מקצועות חובה ו־102 מקצועות בחירה, המתחלקים ל־44 מקצועות עיוניים לבחירה ו־58 מקצועות טכנולוגיים לבחירה. כמו כן, מתקיימים גם 24 מקצועות ייחודיים (קיבלו אישור מיוחד של משרד החינוך ונלמדים בבתי־ספר מסוימים). מתוך מקצועות הבחירה, 68 מקצועות הן ברמת 3 יחידות לימוד, 3 ברמת 4 יחידות לימוד ו־43 ברמת 5 יחידות לימוד. ב־12 מקצועות התקיימו בקיץ תשע"ג גם בחינות בגרות ממוחשבות.[1] במהלך הבגרות, ההיקף הלוגיסטי מכיל כ־2 מיליון מחברות בחינה. את הבחינות בודקים כ־4,000 מורים שקיבלו הדרכה מיוחדת, וכן כ־6,000 מעריכים, המתמקדים בבחינות בעל פה, בחינות מעבדה וכדומה.[2]