בן ערובה
אדם המוחזק בשבי למטרות סחיטה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בן ערובה הוא אדם המוחזק בניגוד לרצונו או בשבי, במטרה לסחוט התנהגות מסוימת או תמורה מסוימת ממי שאדם זה יקר ללבו. בן ערובה נלקח בדרך כלל לשם הפעלת לחץ פוליטי או על מנת לקבל כופר נפש תמורת שחרורו, או כחלק מפיגוע מיקוח.
ערך ללא מקורות | |
לקיחת בן ערובה נחשבת לפשע, או למעשה טרור.
לקיחת בן ערובה יוצרת דילמה קשה לשלטונות: האם להיענות לדרישת המחזיקים בו, להציל את חיי החטוף ובכך להסתכן במעשי חטיפה נוספים, או לנסות להכניע את החוטפים, בכוח או במשא ומתן, תוך סיכון חייו של בן הערובה.
נכונות היהודים בימי הביניים לשלם כופר נפש, הביאה לכך שרבנים ופרנסי קהילה נלקחו כבני ערובה. במאה ה-13 המהר"ם מרוטנברג נכלא על ידי הקיסר רודולף הראשון, בדרישה לכופר נפש. המהר"ם סירב לתת לתלמידיו לפדותו עקב החשש שפדייתו תביא לחטיפת רבנים חשובים אחרים והתרוששות הקהילה היהודית (כמו שנפסק בגמרא: (גיטין מה/א) "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם"). עקב כך הוא נשאר בכלא שבע שנים עד למותו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מכן נפדתה גופתו.
במאה העשרים, שלח הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון, מכתב לנשיא ובו ביקש שבמקרה שיחטף, לא להיכנע לשום דרישה של החוטפים, כדי שלא ליצור תקדים מסוכן. הוא הדגיש: "אם יתקבל ממני מכתב או מסר אחר ברוח שונה, יהיה עליך להניח שמסר זה הובע תחת איום".
במשטרות מודרניות פועל צוות משא ומתן משטרתי, שמופקד על ניהול משא ומתן עם חוטפים, כדי להגיע לשחרור בני הערובה.