האביב של פראג
תקופה של ליברליזציה פוליטית בצ'כוסלובקיה בשנת 1968 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האביב של פראג (בצ'כית: Pražské jaro, בסלובקית: Pražská jar) הייתה תקופה של ליברליזציה פוליטית בצ'כוסלובקיה בעידן שבו היא הייתה חלק ממדינות ברית ורשה ומהגוש המזרחי בו הייתה ברית המועצות דומיננטית, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. האביב של פראג החל ב-5 בינואר 1968, כאשר הרפורמיסט אלכסנדר דובצ'ק נבחר להיות המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה ונמשך עד ל-21 באוגוסט אותה שנה, כאשר צבאותיהן של ברית המועצות ושל חברות נוספות בברית ורשה פלשו לצ'כוסלובקיה כדי לעצור את הרפורמות.
הרפורמות שבוצעו במסגרת האביב של פראג היו ניסיון של דובצ'ק להעניק זכויות נוספות לאזרחי צ'כוסלובקיה במסגרת ביזור של הכלכלה ובמסגרת דמוקרטיזציה. החירויות שהוענקו לאזרחים כללו את התרת המגבלות על התקשורת, הרחבת חופש הביטוי וחופש התנועה. לאחר דיון ברמה הלאומית על חלוקת המדינה לפדרציה של שלוש רפובליקות: בוהמיה, מוראביה-שלזיה הצ'כית וסלובקיה, החליט דובצ'ק על חלוקת צ'כוסלובקיה לשתי רפובליקות: הרפובליקה הצ'כית והרפובליקה הסלובקית. שינוי זה היה היחיד שהחזיק מעמד עד לתום האביב של פראג, אף על פי שההצלחה היחסית של ההתנגדות הבלתי אלימה, ללא ספק בשרה ואפשרה את המעבר השקט למשטר ליברלי דמוקרטי עם קריסת ההגמוניה של ברית המועצות ב-1989.
הרפורמות, במיוחד הביזור של הסמכות המנהלית, לא התקבלו בעין יפה על ידי הסובייטים, שלאחר כישלון המשא ומתן, שלחו חצי מיליון חיילים מצבאות ברית ורשה וטנקים כדי לכבוש את צ'כוסלובקיה. גל הגירה שלילית שטף את המדינה. התנגדות אמיצה ובלתי אלימה גאתה ברחבי הארץ. התנגדות זו כללה ניסיונות התקרבות לפולשים, צביעת כתובות על הקירות, הטייתם של שלטי דרכים (במקרה אחד יצא כוח פלישה פולני בחזרה לארצו לאחר שתעה בדרכו יום שלם), הפרת עוצר וכו'. בעוד שפיקוד הצבא הסובייטי חזה שידרשו ארבעה ימים כדי להכניע את המדינה, ההתנגדות החזיקה מעמד שמונה חודשים והסתיימה בסופו של דבר בדרכים דיפלומטיות. מעשי אלימות בודדים וכמה מקרים של הצתה עצמית (כמו זה של יאן פאלאך) התרחשו, אך לא הייתה התנגדות צבאית. צ'כוסלובקיה נותרה בשליטה סובייטית עד 1989, כאשר מהפכת הקטיפה שמה קץ למשטר הפרו-סובייטי בדרכי שלום, וללא ספק שאבה את הצלחתה ואת השראתה מההתנגדות הבלתי אלימה שני עשורים קודם לכן.
לאחר הפלישה, נכנסה צ'כוסלובקיה לתקופה של נורמליזציה. מנהיגי המדינה הבאים ניסו להחזיר את הערכים הפוליטיים והכלכליים שהיו נהוגים לפני שדובצ'ק היה למנהיג המפלגה הקומוניסטית. גוסטב הוסק, שהחליף את דובצ'ק והפך לנשיא צ'כוסלובקיה, ביטל את רוב הרפורמות של דובצ'ק. האביב של פראג נתן השראה ליצירות מוזיקליות וספרותיות של יוצרים כמו ואצלב האוול, קארל הוסה, קארל קריל ויצירתו של מילן קונדרה, הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום.