הדוגמה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדּוֹגְמָה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית היא עיקרון לפיו קיים רק כיוון אחד עיקרי של תעתוק של חומר תורשתי והוא מ-DNA ל-RNA ומ-RNA לחלבון.
את הדוגמה (שלא במובן המקובל של המילה) הציג לראשונה פרנסיס קריק ב-1958 והיא הועלתה מחדש במגזין "Nature" שפורסם ב-1970. לפי הדוגמה החומר התורשתי מתועתק מ-DNA ל-RNA ומשם לחלבון. לפי הדוגמה כאשר מולקולה הופכת לחלבון, לא ניתן להפכה חזרה לחומצת גרעין.
קיימות שלוש קבוצות של ביופולימרים: DNA, RNA וחלבון. קיימים 9 כיוונים של תיעתוק בין אלה, אותם מחלקת הדוגמה לשלוש קבוצות ובכל אחת שלוש אפשרויות; תעתוק כללי (מתקיים רוב הזמן ובמרבית היצורים), תעתוק מיוחד (מתקיים אך בתנאים מיוחדים ורק בנגיפים או בתנאי מעבדה) ותעתוק שלא ידוע שקיים. התעתיק הכללי מתאר את התהליך הרגיל של העברת המידע: דנ"א משוכפל ואז מתועתק ל-mRNA וה-mRNA משמש כתבנית לתרגום ולסינתוז החלבון.