התנהגות ארגונית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התנהגות ארגונית הוא תחום מדעי העוסק בצבירת ידע על התנהגויות של אנשים, במסגרות ארגוניות על ידי חקירה שיטתית של תהליכים אישיים, קבוצתיים וארגוניים. מטרתה היא שיפור יעילותם של ארגונים ואיכות חייהם של העובדים בסביבת עבודתם. המחקר עוסק בעיקר בארגוני עבודה גדולים, כגון מפעלים, בתי-חולים, בתי ספר, משרדי ממשלה, צבא, אוניברסיטאות ובנקים, ופחות בארגונים קטנים כגון חנויות, מספרות, מוסכים קטנים וכדומה. התחום אינו מרבה לעסוק במערכות מאורגנות אחרות, כגון קהילות מגורים, אגודות וולונטריות, תנועות פוליטיות וכדומה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
באמצעות המושגים והכלים של תחום ההתנהגות הארגונית, אפשר לחקור ולהבין לא רק את התנהגותם של יחידים וקבוצות בתוך ארגון, אלא גם את התנהגותם ביחסים בין ארגונים ועם סביבתם (ספקים, קהלי לקוחות, רשויות השלטון וכו'). מחקר ההתנהגות הארגונית מבקש לשפר את הביצועים של הארגונים, מנסה להבין את האלטרנטיבות המעשיות העומדות בפני מקבלי החלטות בתוך ארגונים וחוזה את תוצאות הכרעותיהם בפתרון קונפליקטים ובעיות.
הידע של התנהגות ארגונית מבחין בין תהליכים בשלוש רמות:
- רמת הפרט - העובדים בארגון (מיקרו התנהגות ארגונית)
- רמת הקבוצה - מחלקות, יחידות וועדות בארגון
- רמת הארגון - הארגון כישות אשר מתפקדת בסביבתם של ארגונים אחרים ואילוצים שונים ("מקרו התנהגות ארגונית")