טיול שנתי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בישראל, אחת לשנה מתקיים במסגרת בתי הספר טיול שנתי, הנחשב לאירוע מרכזי בתחום הטיולים והשל"ח במערכת החינוך. מנהלי בית ספר ואנשי חינוך מייחסים לטיול השנתי תפקיד מרכזי בתהליך של עיצוב הנוער והקניית ערכים הקשורים ביחסים שבין הנוער לארצו.
קיום טיולים שנתיים נהוג בכל בתי הספר בארץ ובכל הגילים, ועל פי תקנות משרד החינוך חובה לקיימם. בחוזר המנכ"ל המתפרסם אחת לכמה שנים מפורטים חובת קיום הטיולים, והיבטים פדגוגים, ארגוניים ובטיחותיים של קיום הטיולים[1]. ב-2008 יצאה מטעם משרד החינוך ומינהל חברה ונוער "תוכנית הליבה להכרת הארץ ואהבת המולדת", המתבססת על עקרונות חוזר מנכ"ל ומנגישה את עיקריה לתכנון וקיום טיולים בראייה רשותית ובית ספרית.[2]
על פי התוכנית, הטיולים מתבצעים לפי העיקרון "מהקרוב לרחוק" - תלמידי בית הספר היסודי יוצאים בדרך כלל לטיולים בני יום אחד ולמקומות קרובים לבית הספר. בהמשך, ככל שגדלים התלמידים, הטיולים השנתיים מתארכים ונמשכים מספר רב יותר של ימים במקומות מרוחקים יותר. כיום, בבתי ספר רבים, טיול השיא הוא הטיול של כיתה י"ב להרי אילת.
המטרות העיקריות של הטיולים השנתיים הן: לעצב ולפתח את התלמידים, לשפר את מידת הגיבוש והחברות בין התלמידים ולגרום למידה גבוהה יותר של הכרת הארץ. לפי הרציונל החינוכי, טיולים אלה יוצרים התמודדויות לא שגרתיות בין בני הנוער. ההתמודדויות הללו מאפשרות למידה והתפתחות משמעותית למרביתם. ההתמודדויות אשר באות לידי ביטוי בטיולים שנתיים הן לרוב: לינה מחוץ לבית המגורים, לינה בתנאי שטח, ריחוק מההורים, ריחוק מהסביבה המוכרת, הליכה ממושכת ואתגרית בטבע ועוד. טיולים כדוגמת טיולים שנתיים מבוצעים לרוב בתנועות הנוער השונות. לפיכך, ייתכן שתלמידים אשר משתייכים לתנועות הנוער יתמודדו ביתר קלות עם הטיולים השנתיים הבית ספריים.
בעבר אורגן הטיול על ידי בתי הספר עצמם והודרך על ידי המורים, ובהמשך בליווי צוותי ההדרכה של בתי ספר שדה ומורות חיילות. בהמשך נוצר נוהל שלפיו חלק מהטיולים מאורגנים על ידי חברות תיירות והדרכה בתיאום עם הצוות החינוכי בבית הספר, ומודרכים על ידי מורי של"ח, מדריכי טיולים ומורי דרך המוסמכים לכך במסגרת "תו תקן" להדרכה במערכת החינוך, שמפוקח על ידי מנהלת הטיולים במשרד החינוך.