יהודה (דמות מקראית)
דמות מקראית, בנו של יעקב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים. על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לאלוהים על הולדתו ”הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'”[1]. קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ל"ח ומ"ג.
יהודה בציור מאת הוראס ורנה, 1840 | |
לידה | פדן ארם, ארם נהריים |
---|---|
פטירה |
- גושן, מצרים |
אב | יעקב |
אם | לאה |
בן או בת זוג | בת שוע |
צאצאים |
מבת שוע: ער, אונן, שלה מתמר: פרץ, זרח |
יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.
לפי ספר היובלים ומדרש תדשא, נולד יהודה בט"ו בסיוון, בשנת ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה[2]. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד[3] או בשנת ב'שכ"ד.