כף ורדה
מדינת איים באוקינוס האטלנטי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כֵּף וֶרְדֶה (רשמית: הרפובליקה של קאבו ורדה; בפורטוגזית: República de Cabo Verde; נהגה: קָבּוּ וֶרדִי) היא רפובליקה המורכבת מקבוצת איים באוקיינוס האטלנטי, כ-500 קילומטרים מערבית לאפריקה. האיים יושבו לראשונה על ידי הפורטוגזים במאה ה-15. במרוצת השנים שימשו האיים כאחד המרכזים הגדולים לסחר בעבדים אפריקאים.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מוטו לאומי | אחדות, עבודה, קידמה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המנון לאומי | שיר החירות | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משטר | רפובליקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש מדינה | נשיא כף ורדה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נשיא כף ורדה | ז'וז'ה מריס נבס | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש הרשות המבצעת | ראש ממשלת כף ורדה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש ממשלת כף ורדה | אוליסש קורייה א סילבה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שפה רשמית | פורטוגזית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עיר בירה |
פראיה 14°55′N 23°31′W (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רשות מחוקקת | האספה הלאומית של כף ורדה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רשות שופטת | בית המשפט העליון לצדק | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יבשת | אפריקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שטח יבשתי[1] | 4,033 קמ"ר (176 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אחוז שטח המים | זניח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אזור זמן | UTC -1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עצמאות מפורטוגל | 5 ביולי 1975 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ישות קודמת | פורטוגל כף ורדה הפורטוגלית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 במרץ 2024) | 602,527 נפש (172 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צפיפות | 149.40 נפש לקמ"ר (83 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג[3] (2022) | 2,315 מיליון $ (184 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג לנפש | 3,842$ (142 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד הפיתוח האנושי[4] (2022) | 0.661 (131 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני | 42.4 (נכון ל־2015) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטבע | אשקודו כף ורדי (CVE) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בנק מרכזי | הבנק המרכזי של כף ורדה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חגים לאומיים |
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סיומת אינטרנט | cv | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קידומת בין־לאומית | 238 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
www | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת כף ורדה מוגדלת) (למפת כף ורדה רגילה) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כשספינה פורטוגזית תחת הנהגתו של אלביסה קדמוסטו הגיעה לאיי כף ורדה בשנת 1456 לערך, האיים לא היו מיושבים, אך הייתה בהם צמחייה עשירה. הם נקראו על שמו של חצי האי קאבו ורדה (בפורטוגזית הכף הירוק, Cap-Vert, שבסנגל), המהווה הנקודה המערבית ביותר ביבשת אפריקה, במרחק 644 ק"מ מזרחית לפראיה, בירת האיים. הפורטוגזים, בהנהגתו של הנסיך אנריקה הספן, סיפחו את האיים לממלכתם, ומשלחות פורטוגזיות נוספות ביקרו באיים. לאחר שש שנים, בשנת 1462, ייסדו באי סנטיאגו את "ריביירה גראנדה" (היום סידאדה וליה), המושבה האירופאית הראשונה באזור טרופי. בהמשך הביאו הפורטוגזים למושבה עבדים ממערב אפריקה. בשנת 1495 הועברו האיים באופן רשמי לשליטת פורטוגל.
בשנת 1581 הועברה השליטה על האיים לספרד, אך הם חזרו להיות מושבה פורטוגזית בשנת 1640.
עם גילוי אמריקה, נמצאו איי כף ורדה על נתיבי השיט בין אפריקה, אירופה ואמריקה, והמושבה שגשגה מעסקי סחר בעבדים במאה ה-16. השגשוג של ריביירה גרנדה הביא איתו פשיטות של פיראטים, דוגמת הפשיטות של סר פרנסיס דרייק בשנים 1582 ו-1585.
החל משנת 1747 האיים הוכו בבצורות רבות, אשר הביאו למותם מרעב של מעל 100,000 אנשים. הבצורות היו חמורות יותר מבעבר בגלל בירוא היערות ורעיית יתר. בעקבות ההרעה במצב הכלכלי, היגרו רבים מתושבי האיים, במיוחד לארצות הברית.
בנוסף לבצורות, האיים סבלו ממגפות ומהתפרצויות של הרי געש. הפסקת הסחר בעבדים במהלך המאה ה-19 תרמה להרעה במצב הכלכלי, בסוגרה מקור הכנסה חשוב של תושבי האיים. מקור זה הוחלף על ידי התגברות השיט באוקיינוס האטלנטי, והפיכת איי כף ורדה לתחנה ראשית בדרכי השיט. הירידה החדה בתנועת אוניות במהלך מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בכלכלת האיים.
עד לשנת 1878 הייתה מותרת עבדות באיים.
בשנת 1938 עלה חשש שגרמניה תקבל גישה לאיים באופן שיסכן את השייט של בעלות הברית[5]. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, עלו בארצות הברית דיבורים על הרחבת דוקטרינת מונרו לכלול גם את כף ורדה[6], כדי להגן על השייט באוקיינוס האטלנטי, וסנאטור אמריקני אף הציע להשתלט על האיים[7]. ביולי 1941 הצהירו נציגים פורטוגזים שקבלו הבטחה מארצות הברית שהיא לא תשתלט על כף ורדה[8] ופורטוגל הבטיחה שתחזק את הגנת האיים מפני פלישה גרמנית[9]. בפועל, המלחמה לא הגיעה אל כף ורדה והם שמרו על הנייטרליות הפורטוגזית עד סוף המלחמה.
בשנת 1951 שינתה פורטוגל את המעמד של כף ורדה ממושבה למחוז. למרות זאת, בשנת 1956 הקים אמילקר קברל תנועה לשחרור כף ורדה וגינאה ביסאו - המפלגה האפריקאית לעצמאות גינאה וקאבו ורדה"(Partido Africano para a Independência da Guiné e Cabo Verde, ובראשי תיבות PAIGC). בשנת 1961 החל מאבק מזוין, בעיקר בגינאה ביסאו. בשנת 1972 רוב השטח של גינאה ביסאו היה בשליטת התנועה, אך המרד לא התרחב לכף ורדה. גם לאחר מהפכת הציפורנים בפורטוגל התעקש נשיא פורטוגל, אנטוניו דה שפינולה, על כך שכף ורדה תישאר בשליטת פורטוגל, בגלל חשיבותה האסטרטגית[10]. המשא ומתן על הכרת פורטוגל בעצמאות גינאה ביסאו התעכב בגלל התעקשות המורדים על כך שמדינתם תכלול את כף ורדה בעוד פורטוגל מתעקשת על דיון נפרד על גורל איי כף ורדה. לבסוף הוסכם על הפרדה בין גינאה ביסאו וכף ורדה, אך הובטח שלתושבי כף ורדה תנתן הזכות להחליט על גורלם[11]. ב-30 ביוני 1975 התקיימו בחירות כלליות וב-5 ביולי 1975 הוכרזה עצמאות האיים מפורטוגל בראשותו של ארישטידש פריירה. עצמאות האיים נקבעה כזמנית עד להחלטה האם להתאחד עם גינאה ביסאו[12], איחוד שלא התרחש.
בשנת 1990 בוטל סעיף בחוקה שביסס את השיטה החד-מפלגתית. ב-13 בינואר 1991 נערכו הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות בהן זכתה אחת המפלגות החדשות. בשנת 2013 שינתה המדינה את שמה הרשמי בכל השפות לרפובליקה של קאבו ורדה[13].
כף ורדה קיבלה את עצמאותה מפורטוגל בשנת 1975. הממשל מבוסס על חוקה מ-1980 שעברה שינויים בשנים 1992, 1995 ו-1999. הבחירות נערכות לראשות הממשלה ולאסיפה הלאומית. משך הקדנציה של שניהם 5 שנים. בהתאם לתוצאות של הבחירות האחרונות באספה שכוללת 72 מקומות מיוצגות 3 מפלגות.
ראש הממשלה נבחר על ידי האספה הלאומית וממונה על ידי הנשיא.
שלטון מקומי
- ערך מורחב – מחוזות כף ורדה
כף ורדה מחולקת לשבעה עשר מחוזות (Districts או Concelhos).
כף ורדה וישראל
- ערך מורחב – יחסי ישראל–כף ורדה
בראשית המאה ה-21 התהדקו היחסים בין מדינת ישראל לכף ורדה, עד שבסוף שנת 2003 הודיעה כף ורדה על פתיחת שגרירות בישראל ואילו שגריר ישראל בסנגל, מכהן גם כשגריר שאינו תושב בכף ורדה. כף ורדה הצטרפה לארצות הברית, מיקרונזיה ואיי מרשל אשר מקפידות לתמוך בישראל בהצבעות הנערכות בעצרת הכללית של ארגון האו"ם. באוגוסט 2017 הקשרים בין ישראל לכף ורדה התהדקו, כאשר נשיא המדינה הודיע שמעתה ואילך מדינתו לא תתמוך בהצבעות אנטי ישראליות באו"ם[14].
בשנת 1942 תוארו האיים[15]:
- "במישורים הסלעים יש עמקי בעל, ובהם מטעי קפה, קני סוכר ועצי פרי. הקפה של איי הכף הירוק חריף כל כך, עד שיש הכרח לערבב חלק אחד ממנו בארבעה חלקים של קפה קלוש יותר. ... צמחי שמנים, ששמנם משמש להכנת סבון, מרובים שם. כמו כן מצויים שם מכרות מלח ומעיינות מים מינראליים. אף על פי כן עניים ודלים יושבי איי הכף הירוק, ופעם בפעם בא רעב לקבוצת האיים. דבר זה אינו הכרח, כי הטבע חננם בכל הדרוש. אפשר לגדל באיים אלה כל מה שגדל באיי הקאנארים. אך בעבר התייחסו יחס רע מאד אל הילידים, ושדדום מכל הבחינות. יערות האיים נגדעו, ולכן נגרפה הקרקע. כעת מתבזבזים הגשמים הטרופיים. ומימיהם נשפכים דרך נקיקי הסלעים ישר לים. בהמות דקות רבות משלימות את מעשי ההרס של האדם. באכלן את הצמחים הרכים המבקשים להאחז בין הסלעים הערומים."
כף ורדה היא מדינה קטנה הסובלת ממחסור במשאבים ובמים. החקלאות מבוססת בעיקר על מי הגשמים. הכלכלה התפתחה מאז 1990, ומשתפת פעולה עם פורטוגל כמעט בכל תחומי הכלכלה. שיתוף פעולה זה כלל הצמדה של המטבע המקומי לאשקודו הפורטוגזי ומ-1999 לאירו האירופי.
רק ב-5 איים ניתן לפתח פעילות חקלאית משמעותית וכתוצאה מכך כ-90% מהמזון מגיעים מחוץ למדינה.
בין משאבי הטבע ניתן לציין מלח, קנה סוכר, חומר פוצולני, ואבן גיר.
האיים ממוקמים בצומת נתיבי תעופה וים באוקיינוס האטלנטי. בעיר מינדלו (על האי סאו ויסנטה) ממוקם נמל גדול. רציף חדש לעגינת אוניות נחנך בנמל בשנת 1962[16].
במדינה 3 שדות תעופה בינלאומיים: בסאל, פריאה ובואה ויסטה. בנוסף לכך, בכל אי מיושב נבנה שדה תעופה לתחבורה פנימית.
רוב התחבורה בקייפ ורדה נעשית באמצעות מטוסים. יש טיסות סדירות אל האיים (סנטיאגו, סאל וסאו ויסנטה), עם טיסות פחות תכופות אל האיים האחרים. שירות מעבורות זמין גם כן, אם כי לא בשימוש נרחב. אוטובוסים פועלים מעת לעת ומוניות הן דבר שכיח במדינה. בערים קטנות, התחבורה הציבורית מתבצעת בעיקר באמצעות מוניות.