לא תחסום שור בדישו
ביהדות - איסור למנוע מבהמה לאכול את המאכל עליו היא עושה את מלאכתה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, ”לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ” (דברים, כ"ה, ד') הוא איסור למנוע מבהמה לאכול את המאכל עליו היא עושה את מלאכתה. השור המוזכר בפסוק מתפרש כדוגמה בלבד, והוא הדין לכל בעל חיים העושה מלאכה[1]. כמו כן, הדישה מהווה דוגמה בלבד לכל מלאכה בדבר הצומח בקרקע, ואפילו חמור הנושא תבואה – יש לאפשר לו לאכול ממנה.
מקרא | ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק ד' |
---|---|
משנה תורה | ספר משפטים, הלכות שכירות, פרק י"ג |
שולחן ערוך | שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ח |
ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה תקצ"ו ספר המצוות, לאו רי"ט |
איסור זה נמנה כאחד מתרי"ג המצוות [אם כי הוא נזכר במשנה רק פעם יחידה וגם היא באופן אגבי], והעובר עליו במזיד נענש על ידי בית הדין בעונש מלקות. אם מדובר בבהמה שהושכרה למלאכה זו – החוסם אותה צריך גם לפצות את בעל הבהמה ולשלם לו את כמות המזון היומית המקובלת של הבהמה[hebrew 1], שכן שכירת הבהמה כוללת, גם אם לא נאמר הדבר בפירוש, התחייבות לתת לה את מזונה.
טעם המצווה, לדעת מחבר ספר החינוך[2], הוא הרחמנות על בעלי החיים, וכתוצאת לוואי – גם הגברת הרחמנות על בני אדם.
הלכה דומה קיימת גם לגבי פועל העושה מלאכה, שיש לאפשר לו לאכול ממנה בשעת עבודתו[3]. חז"ל דימו את שתי ההלכות זו לזו, ולמדו את פרטי הדינים מתוך השוואה הדדית ביניהן[4]. גם הרמב"ם הכליל נושא זה של איסור חסימת הבהמה במסגרת "הלכות שכירות", העוסקות בזכויותיו של פועל שכיר.