מדע בדיוני קשה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מדע בדיוני קשה או מדע בדיוני טכנולוגי (באנגלית: Hard science fiction) הוא תת-סוגה של ספרות מדע בדיוני המאופיינת בדגש על הפרטים המדעיים או טכניים ובניסיון לתאר בצורה מפורטת את הטכנולוגיה בסיפור[1][2]. המונח הוטבע לראשונה ב-1957 על ידי פ. סקיילר מילר בביקורת הספר "איי החלל" מאת ג'ון וו. קמפבל. המונח המשלים הוא מדע בדיוני רך[3], שהופיע לראשונה בסוף שנות השבעים כדרך לתאר את הסיפורת שבה הדגש הוא על תהליכים סוציאליים והסברים מדעיים לטכנולוגיה הם בעלי חשיבות והיקף קטנים יחסית.
לרוב לא יהיו במדע בדיוני קשה ספינות חלל הטסות במהירות האור ודברים דומים אשר מופיעים הרבה פעמים במדע בדיוני כמו במלחמת הכוכבים אך לא אפשריים מבחינה מדעית.[דרוש מקור]
מבקר המדע הבדיוני גארי ווסטפאל טוען שאף מונח אינו חלק מטקסונומיה קפדנית; במקום זאת מדובר בדרכים משוערות לאפיון סיפורים שסוקרים ופרשנים מצאו כמועילים.
סיפורים שנעו סביב עקביות מדעית וטכנית נכתבו כבר בשנות השבעים של המאה העשרים עם פרסום עשרים אלף מיל מתחת למים של ז'ול ורן בשנת 1870, בין היתר. תשומת הלב לפרטים בעבודתו של ורן הפכה להשראה עבור מדענים וחוקרים עתידיים רבים, אם כי ורן עצמו הכחיש את הכתיבה כמדען או ניבא ברצינות מכונות וטכנולוגיה לעתיד.