מיזותאיזם
שנאת האל או האלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיזותאיזם היא "שנאת האל או האלים" (נגזרת מהביטוי היווני הקדום μισόθεος, צירוף של μίσος "שנאה" ו-θεός "אל"). במספר דתות הדוגלות בריבוי אלים רווחה האמונה כי ניתן להעניש את האלים עם הפסקת הסגידה להם. היו שטענו כי במיתולוגיה הנורדית, לדוגמה, מוזכרים לפרקים בני תמותה אשר, בשלב מסוים בחייהם, נמלאו תיעוב כלפי האמונה באל, ותחתיו שמו מבטחם ואמונתם בכוחם שלהם ובמעלותיהם האנושיות.
בדתות הדוגלות באל יחיד, הרגש המיזותאיסטי עולה לעיתים בהקשרי בעיית הרוע. דוגמה לכך היא בחיבורו של גתה "פרומתאוס", אשר חובר בשנות ה-70 של המאה ה-18, במקביל לביטוייו המודרניים הראשונים של האתאיזם. בהקשר זה יוזכר המונח דיסתאיזם (ביוונית δύσθεος, "בלתי אלוהי"), האמונה כי האל אינו טוב ואף במובנים מסוימים - מרושע. במערכות אמונה פוליתאיסטיות, אלים הנוקטים בתכסיסים ובתחבולות במגעיהם עם בני התמותה הם בעלי טבע דיסתאיסטי. כך, אשו, אל תכסיסן מהמיתולוגיה היורובית, חולל בכוונה מלחמות וסכסוכים בין בני האדם למען הנאתו האישית, בציינו כי "יצירת שסעים היא הגדולה שבהנאותיי".
אולם, אלים פוליתאיסטיים משחר ההיסטוריה הדתית נתפסו כנייטרליים בציר המוסרי, לעיתים ללא מאפיינים של טוב ורע, לעיתים עם שניהם. לפיכך, המונח דיסתאיזם משמש על פי רוב לתיאורו של האל היחיד שבמרכז האמונה המונותאיסטית. ההנחה כי האל המונותאיסטי אינו טוב באופן מוחלט, ואגב כך אינו שלם, היא סתירה פנימית ביחס לאמונה זו.[דרושה הבהרה]