מי שפיר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מי השפיר (באנגלית: Amniotic fluid) הוא נוזל המצוי בשק השפיר שברחם במהלך ההיריון. למי השפיר מספר תפקידים בשמירה על העובר והזנתו. בין השאר, הם מספקים הגנה פיזית לעובר מפני טראומה במקרה של פגיעה בבטן האישה, מגנים על חבל הטבור, מגנים על העובר מפני זיהומים ומשמשים כמאגר של נוזלים ונוטריינטים מהאם, כגון חלבונים, נוגדנים, ויטמינים ואלקטרוליטים.[1]
עובר בן 10 שבועות אשר מוקף במי שפיר בתוך שק שפיר | |
שיוך | portion of body fluid solution, particular anatomical entity |
---|---|
תיאור ב | Internetowa encyklopedia PWN |
מזהים | |
קוד MeSH | A12.098 |
מזהה MeSH | D000653 |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת | C0002638 |
מי השפיר מיוצרים ממקורות שונים. בתחילת ההיריון, המקור העיקרי הוא הפלזמה של האם ולקראת סוף ההיריון המקור העיקרי הוא שתן עוברי. הפרשות שונות תורמות גם כן להרכב מי השפיר. העובר משתתף ברגולציה של כמות מי השפיר על ידי שתן והפרשות, מצד אחד, ובליעה של מי שפיר וספיגה שלהם למערכת הדם, מצד שני.[1][2]
כמות מי השפיר חשובה להתפתחות תקינה של העובר ומטרתן של חלק מהבדיקות הרפואיות במהלך ההיריון היא לבדוק שכמות זו תקינה. לצורך כך נעשה שימוש באולטרה סאונד. בנוסף, בדיקת מי שפיר (amniocentesis) פולשנית יותר נועדה לאסוף מידע על הכרומוזומים העובריים, שנמצאים בתאים של העובר שהגיעו למי השפיר. בדיקת מי שפיר מאפשרת לקבוע את הקריוטיפ של העובר או לבדוק חלקים תת-מיקרוסקופיים של הכרומוזום (מכונה "בדיקת צ'יפ גנטי").