מלאכת אוכל נפש
מושג הלכתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלאכת אוכל נפש היא מלאכה הנעשית לשם סיפוק צרכיו הקיומיים של האדם. ההלכה מתירה עשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב בתנאי שזאת נעשית לצורכי אותו יום, גם אם המלאכה עצמה נכללת בל"ט אבות מלאכה האסורות מהתורה. למשל, הבערת אש או אפייה לצורך הכנת מזון לאכילה באותו יום, הן מלאכות מותרות ביום טוב. עם זאת, מלאכות שדרכן להיעשות זמן רב עד להכנת המזון, כגון קצירה, ציד ודיש, נקראות "מלאכת עבודה" והן אסורות אף אם נעשות לשם אוכל נפש.
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
מלאכת מבשל ומלאכת מבעיר הותרו ביום טוב לצורך אוכל נפש | |
מקרא | ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז |
---|---|
משנה | מסכת ביצה |
ברייתא | מסכת ביצה |
תלמוד בבלי | מסכת ביצה |
תלמוד ירושלמי | מסכת ביצה |
משנה תורה | הלכות שביתת יום טוב |
שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"א–תקי"ז |
סגירה
היתר מלאכת אוכל נפש הוא המאפיין ההלכתי העיקרי המבדיל בין יום טוב לבין שבת.
מלאכות אוכל נפש משמעותיות גם להגדרת כלי אוכל נפש, שאותם אסרה ההלכה למשכן. כלים אלו נחשבים הכרחיים לקיומו של האדם ולכן לא ניתן לשלול אותם.