מסירות נפש ביהדות
נכונות להקרבת החיים למען קיום מצוות התורה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, מסירות נפש היא הנכונות להקרבת החיים למען קיום מצוות התורה. הקרבת החיים באופן שכזה מהווה קיום מצוות קידוש השם ומכונה מוות על קידוש השם, ולעיתים מכונה בקיצור גם כקידוש השם, ובפרט בהקשר למסעות הצלב של הצלבנים הנוצרים.
אמנם, היהדות היא דת מקדשת חיים, וההלכה מתירה ואף מחייבת כל יהודי להפר את המצוות, אם עליו לעשות זאת על-מנת להציל את חייו ("פיקוח נפש").
אף-על-פי-כן, ישנם שלושה איסורים אשר אותם חייב, על פי הדת היהודית, כל מאמין לקיים, גם במחיר הקרבת החיים, שלושת אלה נודעים בשם "איסורי ייהרג ואל יעבור":
- איסור עבודה זרה
- איסור גילוי עריות
- איסור שפיכות דמים
הגדרה זו מורחבת ב"שעת השמד", כלומר במקרה של גזרות מיוחדות שתכליתן היא העברה על הדת. במקרה שכזה, יש למסור את הנפש אף על הקל שבמנהגים – ”אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא”[1] (אפילו לשנות את רצועת הסנדל). במהלך ההיסטוריה יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש השם, במיוחד בתקופות בהן היו ניסיונות להמרת דת המונית וכפויה (היהודים ה"אנוסים") של העם היהודי. רבים בחרו למות ולא לחלל את השם בעבודה זרה.