סיפורת אימה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיפורת אימה היא סוגה של ספרות ספקולטיבית שנועדה להבהיל, להפחיד או להגעיל.[1] היסטוריון הספרות ג'יי. איי. קודון הגדיר את סיפורת האימה כ"יצירה בדיונית בפרוזה באורך משתנה... אשר מזעזע, או אפילו מפחיד את הקורא, או אולי מעורר תחושת דחייה או תיעוב".[2] האימה מכוונת ליצור אווירה מבהילה ומפחידה עבור הקורא. האימה מחולקת לרוב לתת-סוגות של אימה פסיכולוגית ואימה על-טבעית. לעיתים קרובות ניתן לפרש את האיום המרכזי של יצירות מסיפרות האימה כמטפורה לפחדים גדולים יותר של חברה. מאפיינים נפוצים כוללים רוחות רפאים, שדים, ערפדים, אנשי זאב, ע'ולים, השטן, מכשפות, מפלצות, חוצנים, עולמות דיסטופיים ופוסט-אפוקליפטיים, רוצחים סדרתיים, קניבליזם, פסיכופתים, כתות, כישופים שחורים, שטניזם, גור ועינויים.
גיבורים בדיוניים מצאו עצמם במצבי אימה מתחילת ימי הספרות. מיתוסים ואגדות רבים מציגים מצבים ודמויות שנוכסו לאחר מכן לספרות האימה. הסופרים הראשונים שכתבו בסוגה זו המכונים "סופרים גותים". הרומן של הוראס וולפול משנת 1765, "טירת אוטרנטו", נחשב לנקודת מפנה בשורשי ספרות האימה, כשהפך סיפורי זוועות לספרות מקובלת. סופרים במאה ה-19, כברם סטוקר יוצרו של הערפד דרקולה, ומרי וולסטונקרפט שלי יוצרתו של פרנקנשטיין (הנחשב אף ליצירת מדע בדיוני מוקדמת), המשיכו להעמיד את עמודי התווך עליהם תקום סוגת האימה בהמשך[3].
כחלוצי ספרות האימה המודרנית נחשבים א.ת.א. הופמן, ואבי הספרות הבלשית, הסופר והמשורר אדגר אלן פו, שיצר שילוב מעניין בסוגה זו של סיפורים בלשיים עם סיפורי אימה - שפעלו במאה ה-19[3]. לדוגמה סיפורו של אדגר אלן פו, "הרציחות ברחוב מורג'". הסיפור הקצר "כפת הקוף" אשר נכתב על ידי הסופר האנגלי ו. ו. ג'ייקובס (W. W. Jacobs), בשנת 1902 כחלק מקובץ "The Lady of the Barge" הוא אחד מסיפורי האימה המוקדמים הנודעים והמשפיעים ביותר[4]. כן ידוע הסופר האמריקאי ה.פ. לאבקרפט שפעל בשנות ה-30 של המאה ה-20. הסופר בן זמננו הידוע ביותר בסוגה זאת הוא האמריקאי סטיבן קינג. סופר בן זמננו המשלב ספרות אימה עם ספרות בלשית הוא הסופר היהודי-אמריקאי איירה לוין, מחבר "תינוקה של רוזמרי".
בישראל בולט בסוגה זו "לילה אדום" של גל אמיר, וכן "אמא הייתה זוחלת" של לימור נחמיאס ו"הלב הקבור" של שמעון אדף שכוללים מרכיבים חזקים של סוגת האימה. אדף טען ב-2007 כי בישראל לא נוצרה סוגה של ספרות אימה באופן מובהק.[5]
באפריל 2024, נוסד בישראל כתב העת בּוּ! - לאימה בתרבות, בספרות ובקלונוע. עורכי כתב העת הם אמיר חרש ודנה שוופי.