עשה דוחה לא תעשה
כלל פסיקה הלכתי-תורני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עשה דוחה לא תעשה הוא כלל פסיקה הלכתי שקובע שכאשר חל חיוב אקטיבי לקיים מצווה, אך הוא כרוך בביצוע עבירה שאיסורה נובע ממצוות לא תעשה, יש לקיים את המצווה מכיוון שמצוות עשה גוברת על מצוות לא תעשה. קיימות שתי גישות באשר להגדרת העדיפות של מצוות עשה על לא תעשה, לדעות מסוימות מצוות העשה מבטלת את האיסור מלכתחילה, ולאחרות מדובר בעליונות של מצוות העשה בסדר העדיפויות. מכלל זה למד הרמב"ן[1]: "מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה".