פרוטה (מטבע עתיק)
מטבע עתיק / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פְּרוּטָה היא מטבע המוזכרת במשנה ובגמרא כמטבע בעל ערך קטן מאוד. בעקבות זאת, במהלך ימי הביניים והעת החדשה, שימשה המילה פרוטה לציין מטבע בעל שווי קטן ששימש באותה תקופה, או לשמש ערך קטן. בקרב הארכאולוגים מקובל לכנות את מטבעות הנחושת והעופרת מתקופת בית שני בשם פרוטות, הגם שהיו שערערו על כך. בהלכה נקבע שווי הפרוטה על פי ערכו של כסף מזוקק במשקל של חצי גרגר שעורה[1], ובימינו מקובל להעריכו ב-1/40 גרם[2].