פרשת משפטים
פרשת השבוע השישית בספר שמות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרשת מִשְׁפָּטִים היא פרשת השבוע השישית בספר שמות. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד, פסוק י"ח.
הפרשה מפרטת מצוות ודינים רבים, בעיקר כאלו הקשורים לתחום המשפטי, אך גם מצוות רבות שבין אדם למקום. מצוות אלו הן המשך לעשרת הדיברות והמצוות שנזכרו בסוף הפרשה הקודמת, פרשת יתרו, שכולן יחד מהוות את ספר הברית שעליו נכרתת הברית בין בני ישראל לה'. בסוף הפרשה מסופר על מעמד כריתת הברית, ועל עליית משה להר סיני לקבלת התורה.
את פרשת משפטים קוראים בין התאריכים כ"ד בשבט-א' באדר (בשנה מקביעות זחג בא' באדר א'), ברוב השנים הפשוטות (מלבד שנת השא) קוראים בה גם את הפרשיה הראשונה מ"ארבע פרשיות" - פרשת שקלים.
יש שנהגו לחלק את משפטים לשתי פרשיות - "משפטים" ו"ואם כסף תלוה". כך מובא בכמה וכמה ראשונים,[1] וכן נהגו יהודי תוניסיה עד התקופה המאוחרת.[2] מכיוון שהפרשה הראשונה מסתיימת בדבר רע - "והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים", נהגו לפחות בחלק מהקהילות שהפרידו בין פרשיות אלו להמשיך בשבוע הראשון עוד שלשה פסוקים ולסיים "ושמעתי כי חנון אני".[2][3] אפילו בקהילות אלה, נהגו ברוב השנים לחבר את פרשיות אלו, ורק בשנים מצורת השג והחא נהגו להפריד פרשיות אלו במקום להפריד מטות ומסעי.