רבי בנאה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי בנאה (במקורות ארץ ישראליים: רבי בניה, או בנייה) היה תנא-אמורא בדור המעבר בין התנאים לאמוראים (סוף המאה ה-2 ותחילת המאה ה-3). רוב מאמריו בתלמוד מובאים בסגנון המקובל לגבי אמוראים,[1] אולם מצאנו שהוזכר בתוך ברייתא בתלמוד,[2] וכן מספר פעמים במדרש "ספרי", המאגד את תורת התנאים ופירושיהם לספר דברים.
מרבית מאמרי רבי בנאה הם בענייני אגדה, ומיעוטם בהלכה. האמורא רבי יוחנן מרבה לשאול אותו[3], ולמסור הלכות בשמו, ורוב מאמרי רבי בנאה בתלמוד מובאים על ידיו.