שביל החלב
הגלקסיה בה שוכן כדור הארץ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שביל הֶחלב היא הגלקסיה שבה נמצאת מערכת השמש ובה כדור הארץ. קוטר הגלקסיה כ-100,000 שנות אור, עוביה כ-1,000 שנות אור, ועל פי הערכות שונות היא מכילה בין 100 מיליארד ל-400 מיליארד כוכבים דוגמת השמש[1][2][3]. כוכבי הגלקסיה סובבים את מרכזה במהירות הקרובה ל-220 קילומטרים בשנייה[4].
הדמיית שביל החלב (נאס"א) | |
נתוני תצפית | |
---|---|
קבוצת כוכבים | קשת |
שמות נוספים | נהר די-נור |
תאריך גילוי | ימי קדם |
סוג | גלקסיית מוט ספירלית |
סיווג מורפולוגי | SBbc |
נטייה | 60 מעלות (ביחס למישור המילקה) |
מאפיינים פיזיים | |
בהירות מוחלטת | −20.9 |
מרחק(השמש ממרכז הגלקסיה) |
1,400 ± 26,000 שנות אור 429.24±7,971.55 פארסק |
קוטר | 100,000 שנות אור |
מסה | 5.8×1011 ☉M |
מספר כוכבים | 1×1011 עד 4×1011 |
הסחה לאדום | 552 (מהירות ביחס ליקום) ק"מ/שנייה |
כל הכוכבים הנראים מכדור הארץ בשמי הלילה ללא טלסקופ, כ-6,000 באזורים ללא זיהום אור, שייכים לשביל החלב. קצה הגלקסיה אינו מוגדר באופן חד, אלא מוגדר על ידי ריכוז הולך ויורד של כוכבים. ישנן עוד מאות מיליארדי גלקסיות ביקום. הגלקסיות הקרובות ביותר לשביל החלב הן אנדרומדה והמשולש שהן חלק מקבוצת הגלקסיות הנקראת הקבוצה המקומית.
תאוריות שונות לגבי מהות שביל החלב עלו כבר בעת העתיקה. הראשונים ששיערו ששביל החלב מורכב ממספר עצום של כוכבים היה ככל הנראה הפילוסופים היוונים אנכסגורס ודמוקריטוס. לעומתם אריסטו הניח ששביל החלב הוא תופעה אטמוספירית. האסטרונומים המוסלמים בימי הביניים חזרו ואימצו את ההשקפה שמדובר באוסף עצום של כוכבים. הראשון שהוכיח שה"שביל" הלבן אינו אלא אוסף של מספר עצום של כוכבים היה גלילאו גליליי, באמצעות אחד מהטלסקופים הראשונים שייצר. האסטרונום הבריטי תומאס רייט היה הראשון שהניח במאה ה-18 ששביל החלב הוא בצורת דיסק ושמערכת השמש היא חלק ממנו. ויליאם הרשל הוכיח שצורת שביל החלב היא מעין עדשה, העבה יותר במרכז. אדווין האבל היה הראשון שהוכיח, בשנת 1924, ששביל החלב איננה הגלקסיה היחידה ביקום.