שבעת המינים
שבעה צמחים טקסיים המוזכרים בתורה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שבעת המינים, או "פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל", הם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.” (דברים, ח', ז'–ח').
מתוך פסוק זה נתקבעה קבוצה טקסית של שבעה צמחים מספקי מזון: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון וזית. הצמח השביעי נקבע כתמר, בפרשנות על המילה "דבש", כיוון שמפרי התמר הפיקו סילאן (דבש תמרים).
המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית.
חוקר המקרא אביתר כהן שיער שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית המתאימה לעונות הרשומות בלוח גזר.[1]
לארבעה צמחים מתוך השבעה יש שמות ייחודיים לתיאור איסוף היבול שלהם: