תבלין
תוספת למזון לשם שיפור הטעם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תבלין הוא חומר המוסף למזון לשם שיפור טעמו, בדרך כלל בכמויות קטנות יחסית לשאר מרכיבי המנה. התבלינים מיוצרים בדרך כלל מצמחי תבלין. הם יכולים להיות מופקים מפרי, מזרע, משורש או מקליפה של צמח, לרוב לאחר תהליך של ייבוש או כתישה. מילון אבן-שושן מגדיר תבלין "חלקי צמח או חומרים המופקים מצמחים, טעימים או חריפים או ריחניים שמערבבים במזונות לשם תוספת טעם או ריח: נענע, שומר, פלפל – הם תבלינים נפוצים".
ישנו מגוון גדול של תבלינים ובכל מטבח משתמשים בתבלינים לפי אופיו: יש מטבחים המאופיינים בשימוש בתבלינים חריפים דוגמת צ׳ילי, ויש המאופיינים בשימוש בתבלינים מתקתקים דוגמת קינמון. גם מלח נחשב לעתים כתבלין, אף שאינו ממקור צמחי.
צמחי תבלין רבים משמשים גם לבישום. לכמה מהתבלינים תכונות המסייעות בשימור המזון. בתבלינים בעלי טעם דומיננטי נעשה שימוש לעיתים גם כדי לטשטש טעם של תחילת ריקבון במאכל[1]. בייחוד בתקופות שבהן הייתה בעיה בשימור וקירור מזון. תבלינים שימשו להוספת צבע לשטיחים בתהליך האריגה בבוכרה ובפרס. לתעשיית הקוסמטיקה היו משמשים בתור בשמים, שמן אתרי, קרמים לגוף וגם בתעשיית הסבון. יש תבלינים המוספים כמות שהם, ויש העוברים עיבוד כמו ייבוש, טחינה וקלייה. בימינו אפשר לקנות תבלינים באריזות סגורות או במשקל.
צמחים המשמשים כתבלין ללא כל עיבוד, קרויים עשבי תיבול. יש גם תבלינים המיוצרים באופן מלאכותי והם קרויים "חומרי טעם וריח". אין לבלבל את המושג תבלין עם מושג "קונדימנט" הכולל גם את הרטבים המוכנים שמוגשים לצד האוכל. תבלינים המגיעים בצורה לחה - בתערובת עם שמן או נוזל אחר - נקראים "ציק". נראה כי חלק מהרטבים יכולים להיכלל בקטגוריה זו.