תלמסאן
עיר באלג'יריה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תלמסאן (בערבית: تلمسان, בברברית: ⵜⵍⴻⵎⵙⴰⵏ, בצרפתית: Tlemcen) היא עיר בצפון אלג'יריה, בצומת דרכים בין חופי הים התיכון והסהרה, ליד הגבול עם מרוקו, במרחק של 270 ק"מ מאוראן. העיר שוכנת על צוקים בגובה של 807 מטר. פרנסת תושביה מגידול זיתים, וענבים ליין. ההתיישבות הערבית הראשונה בתלמסאן הייתה במאה ה-8 בידי אידריס, שקרא לעיר בשם אגדיר (עושר).
מראה כללי | |
מדינה | אלג'יריה אלג'יריה |
---|---|
מחוז | אורני |
תאריך ייסוד | המאה ה-8 |
שטח | 9,061 קמ"ר |
גובה | 272 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 173,531 (2008) |
קואורדינטות | 34°52′N 1°18′W |
אזור זמן | UTC +1 |
|
תלמסאן נוסדה בידי הרומים במאה ה-4 תחת השם "פומריה" כעיר צבאית. בתקופת שלטון הכנסייה הקתולית הפכה לעיר חשובה מאוד ושימשה כמרכז הבישופות. לאחר הכיבוש הערבי ב-708 היא הפכה למרכז של התושבים הנוצרים. בשנים המאוחרות של המאה ה-8 והמאה ה-9, העיר הפכה למרכז של הכת האסלאמית ה"ח'וארג'".
תלמסאן היא אחת מערים האסלאמיות הגדולות שפרחו תחת השלטון המוסלמי בין השנים 1282 עד 1553, במאה ה-11 התיישב בה אל-מוראבט הגדול, מפקדו של יוסף בן תאשפין, במטרה להפוך את העיר לעיר מסחר חשובה, הפך את העיר לבירתו ושינה את שמה לתלמסאן.
ב-1236 השושלת הברברית של בני זיאן, אשר שלטה במסחר לאורך הסהרה, בחרה בתלמסאן לעיר הבירה שלהם. העיר הפכה לנקודת מעבר חשובה במסחר שבין הסהרה. לכן הייתה העיר נקודה אסטרטגית בהשגת השליטה על האזור. לקראת סוף המאה ה-13 תקפו בני מרין את בני זיאן כדי לשלוט במגרב והטילו על העיר מצור, שהסתיים רק ב-1307 כאשר מפקד צבא המרינים נרצח והמרינים נסוגו. המאבק בין בני זיאן והמרינים המשיך לאורך דורות, ועל תלמסאן הוטל מצור נוסף בין 1377-1359 עד אשר המרינים חזרו לשלוט.
ב-1555 עברה תלמסאן לשליטת האימפריה העות'מאנית וסבלה מתקופה של הזנחה. הצרפתים פלשו לתלמסאן ב-1830 וחילקו את העיר לשני מחנות. המחנה הפרו-צרפתי, המורכב ממהגרים ערבים-טורקים, והמחנה הברברי המורכב מאנשיו של אמיר עבר קדיר.
ב-1834 החל עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי להשתמש בתלמסאן כאחד מבסיסיו במלחמתו כנגד הצרפתים. ב-1942 הפכה תלמסאן לחלק מאלג'יריה הצרפתית.
ב-1962, עם קבלת העצמאות של אלג'יריה, הפכה העיר לחלק מאלג'יריה העצמאית.