אבולוציה של השפה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אבולוציה של השפה היא התהליך בו התפתחה יכולת האדם להשתמש בשפה טבעית, כחלק מההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי ממינים אחרים שלא היו בעלי יכולת לשונית.
תחום המחקר המדעי החוקר את האבולוציה של השפה נקרא גם בלשנות אבולוציונית. הוא עוסק בסוגיות כמו: התשתית הביולוגית הנחוצה לשם הפקת שפה טבעית (אנושית); אופן התפתחותה של תשתית זו, במקביל לשלבים בהתפתחות האדם שמתארת תאוריית האבולוציה; היתרון האבולוציוני של השפה והתנאים הסביבתיים שעודדו את התפתחותה; זמן היווצרות התנאים הסביבתיים האלה וזמן התחלת הדיבור בשפה; והסיבה לדמיון בין השפות הטבעיות האנושיות.
תחום המחקר הזה חדש יחסית, והוא התפתח כתחום ביניים בין בלשנות לביולוגיה. המחקר נשען על עקרונות מתחום תאוריית האבולוציה בביולוגיה, הבלשנות הגנרטיבית, פלאונטולוגיה ותחומים נוספים כגון סמיוטיקה ואנתרופולוגיה. התאוריות בתחום זה אינן מתיימרות לטעון כי היכולת השפתית מבוססת לגמרי על הקוד הגנטי, אלא על שילוב של תורשה גנטית ותהליכים אבולוציוניים אחרים, למשל אבולוציה חברתית ותרבותית.
האבולוציה של השפה נבדלת מבלשנות היסטורית, העוסקת בהיווצרותן והתפתחותן של שפות אנושיות שונות, ולא בהיווצרות היכולת האנושית להשתמש בשפה.