אדוארד א' וילסון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אדוארד אוסבורן וילסון (באנגלית: Edward Osborne Wilson; 10 ביוני 1929 – 26 בדצמבר 2021; ידוע כ-EO Wilson) היה ביולוג רב השפעה,[1][2][3][4][5][6] חוקר טבע וסופר אמריקאי. התמחותו הביולוגית הייתה מירמקולוגיה, חקר הנמלים, והוא נחשב למומחה המוביל בעולם בתחום זה.[7][8][9]
לידה |
10 ביוני 1929 ברמינגהאם, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
26 בדצמבר 2021 (בגיל 92) ניו ברנזוויק, קנדה |
ענף מדעי | מירמקולוגיה, אנטומולוגיה, מגוון ביולוגי, זואולוגיה, סוציוביולוגיה, natural science, animal ecology |
מקום לימודים | |
מנחה לדוקטורט | פרנק מ. קרפנטר |
מוסדות | אוניברסיטת הרווארד |
תלמידי דוקטורט | דניאל סימברלוף, ויליאם ה. בוסרט, קורי מוריאו, דונלנד ג. פאריש, Choe Jae-chun |
פרסים והוקרה |
|
וילסון כונה "אבי הסוציוביולוגיה" ו"אבי המגוון הביולוגי"[10] בשל היותו פעיל למען איכות הסביבה ובשל הרעיונות החילוניים-הומניסטיים והדאיסטים שלו.[11] בין תרומותיו לתאוריה האקולוגית - תורת הביוגאוגרפיה של האיים, אותה פיתח בשיתוף עם האקולוג המתמטי רוברט מקארתור. תאוריה זו שימשה בסיס לתחום עיצוב אזורי השימור, כמו גם התאוריה הנייטרלית המאוחדת של המגוון הביולוגי של סטפן פ' האבל (Hubbel).
וילסון היה פרופסור באוניברסיטת פלגרינו, פרופסור אמריטוס באנטומולוגיה במחלקה לביולוגיה אורגניזמית ואבולוציונית באוניברסיטת הרווארד, מרצה באוניברסיטת דיוק ועמית בוועדה לחקירה ספקנית (Committee for Skeptical Inquiry). האקדמיה המלכותית השוודית למדעים, המעניקה את פרס נובל, העניקה לד"ר וילסון את פרס קראפורד, פרס שנועד לכסות תחומים שאינם מכוסים על ידי פרסי נובל (ביולוגיה, אוקיינוגרפיה, מתמטיקה, אסטרונומיה וכו'). וילסון הוא חתן הפרס ההומניסטי של האקדמיה הבינלאומית להומניזם, זכה פעמיים בפרס פוליצר לספרות כללית (על ספרו "על טבע האדם" ב-1979, ועל ספרו "הנמלים" ב-1991) וחיבר רבי מכר של הניו יורק טיימס, "הכיבוש החברתי של כדור הארץ" (The Social Conquest of Earth), "מכתבים למדען צעיר" (Letters to a Young Scientist) ו"משמעות הקיום האנושי" (The Meaning of Human Existence).[12]
וילסון כתב מעל 30 ספרים ופרסם מעל 430 מאמרים מדעיים, חלקם מהמצוטטים ביותר בהיסטוריה, שהופיעו על שער כתבי העת Nature ו-Science. מאמריו "Character displacement" שפורסם ב-1956 בשיתוף עם ויליאם בראון ג'וניור, "Theory of Island Biogeography" שהוכן עם רוברט מקארתור ב-1967, "Experimental zoogeography of islands: the colonization of empty islands" בשנת 1969 עם ד' ס' סימברלוף וספריו "חברות החרקים" ו"סוציוביולוגיה: הסינתזה החדשה" זכו בפרס Science Citation Classic, הפרס החשוב ביותר שמזהה את היצירות המצוטטות ביותר או היצירות שהן המקור הרווח ביותר לאזכור בתחום מחקרן.[13]
וילסון קיבל מעל 150 פרסים ומדליות יוקרתיות ברחבי העולם, כמו גם מעל 40 תוארי דוקטור לשם כבוד.[14][13] הוא חבר כבוד במעל 30 ארגונים, אקדמיות ומוסדות בעלי שם עולמי ויוקרתי. הוא הוזמן לתת הרצאות בלמעלה מ-100 אוניברסיטאות ומוסדות ברחבי העולם. שני מיני בעלי חיים נקראו בשמות מדעיים לכבודו.[15][16]
ב-1995 נבחר וילסון לאחד מ-25 האישים המשפיעים ביותר באמריקה על ידי Time, וב-1996 דירג אותו סקר בינלאומי כאחד ממאה המדענים המשפיעים בהיסטוריה. בשנת 2000, כינו אותו המגזינים "טיים" ו"אודובון" (Audubon) "אחד מ-100 אנשי איכות הסביבה המובילים של המאה". בשנת 2005 כינה אותו Foreign Policy "אחד ממאה האינטלקטואלים החשובים בעולם".[14] בשנת 2008 נבחר וילסון לאחד ממאה המדענים החשובים בהיסטוריה על ידי אנציקלופדיה בריטניקה.[17] בשנים שלאחר מכן נכלל במספר רב של רשימות דומות, בהן הרשימה "50 המדענים המשפיעים ביותר בעולם כיום" שהוכנה על ידי TheBestSchools.[18]