אדיבו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אדיבו (געז: "አድያቦ", גם: "עדיבו", "עדדי אבו", משמעות: "ארץ האבות") הוא אזור גאוגרפי בתיגראי. האזור ממוקם דרומית לנהר המרב המשמש כגבול בין אתיופיה לאריתריאה. כיום האזור נמצא במחוז הצפון-מערבי בתיגראי ומחולק לשתי נפות: אדיבו עלית (אנ') ואדיבו תחתית (אנ'). האזור מאופיין כאזור עם יערות רבים וכן כמקום לציד שבו יש חיות בר רבות.[1]
האזכור הראשון של האזור הוא מהמאה ה-4 בכתובת מתקופת עזנה בשם "אדבו", לאחר מכאן במאה ה-15 מופיע כאחד מהאזורים שמעלים מס לקיסרי אתיופיה. בתקופת לבנה דנגל חלקים מהאזור ניתנו למנזר דברה ביזן האווסטטאי. במאה ה-17 וה-19 היה לאזור שממנו יצאו מערכות צבאיות כנגד השנקלה.[1]
לאדיבו לצד קווארה יש מקום נכבד במסורת ביתא ישראל ומתואר כאזור שבו התיישבו אבות ביתא ישראל לאחר שהיגרו מסנאר דרך התכזה ונחשב לאזור שממנו נפוצו היהודים לשאר תיגראי ולסימן.[2] לפי מסורות אלו האזור היה נתון לאחר מכאן לשליטת גדעון.[3]