אדריכלות הבארוק
סגנון אדריכלות אירופאי מראשית העת החדשה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אדריכלות הבארוק היא סגנון ששלט באדריכלות של מבני ציבור, ארמונות וכנסיות מתחילת המאה ה-17 ועד המאה ה-18 ברחבי אירופה ואמריקה הקולוניאלית.
מבט מדרום על כנסיית סן לואי-דה-אינווליד, ארמון האינווליד, פריז | |
מידע כללי | |
---|---|
מבנים עיקריים | בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן, ארמון ורסאי בפריז |
סגנון אדריכלות קודם | מנייריזם |
סגנון האדריכלות הבא | רוקוקו |
תחילת סגנון הבארוק בשנותיה הראשונות של המאה ה-17 באיטליה, כתולדה מן הזרם האדריכלי המנייריסטי, שיש המייחסים את תחילתו למיכלאנג'לו. הזרם הבארוקי לקח את אוצר המילים האדריכלי שלו מן התקופה ההומניסטית של הרנסאנס ויצק לתוכו רטוריקה ומחשבה תאורטית חדשות, לצד שימוש תיאטראלי ופיסולי של אלמנטים אדריכליים, המבטאים את ניצחון הכנסייה הקתולית והמדינה. יש לייחס לסגנון זה גם תובנות חדשות לתקופה, בחשיבה על אור, צל, ערכים פיסוליים ואינטנסיביות אדריכלית.
מאפייני האדריכלות באו לידי ביטוי בשפה עיצובית המשלבת את הסגנון הקלאסי, אשר נתגלה מחדש עם הרנסאנס באיטליה, עם אופי הקישוטים שאפיינו את האדריכלות הגותית של ימי הביניים, מבחינת עומס הקישוטים ויצירת מראה תחרתי. הסגנון, שיצא מתוך הקלאסיציזם, מתח ועיוות את הצורות האופייניות לו תוך פיתוח פרטים אדריכליים חדשים בעלי מראה תיאטרלי ומהודר יותר ולעיתים אף מצועצע.
האדריכלות, וכמו כן גם התכנון העירוני בתקופת הבארוק התאפיינו בציריות (שימוש בצירים) מאוד נוקשה ומאוד חד-משמעית. הקפדה נוקשה על סימטריה ועל צורה מסודרת של תוכנית המבנה או השטח.
אדריכלים חשובים ובולטים מן התקופה הם ברניני ובורומיני האיטלקים, פפלמן, פון ארלך והילדבראנט הגרמנים, כריסטופר רן הבריטי ומנסרט ואנדרה לה-נוטרה הצרפתים.