אדריכלות ימי הביניים
אדריכלות בימי הביניים באירופה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אדריכלות ימי הביניים היא פרק מרכזי בהיסטוריה של אדריכלות המערב הכולל מספר סגנונות אדריכליים ועקרונות של תכנון ערים שאפיינו את הבנייה באירופה מנפילת האימפריה הרומית ועד ניצני הרנסאנס. משהתמוטטה האימפריה הרומית ותרבות אירופה וכלכלתה הלכו והידרדרו אל "חשכת ימי הביניים", גם האדריכלות המפוארת שאפיינה את התקופה הקלאסית ירדה מקרנה. מקצועות אוּמנות שהיו קשורים בתחום הבנייה נשכחו, וכך גם הלכו ונשתכחו מלאכת העיטורים הקלאסיים ושיטות הבנייה, בהן השתמשו היוונים והרומאים. חמש מאות השנים הראשונות של ימי הביניים במרכז אירופה התאפיינו בבנייה מועטה יחסית שכללה, מלבד הבנייה העממית, בעיקר בנייה של טירות ומבצרים. מבני ציבור שונים, כגון כנסיות, נבנו כמבצרים והתאפיינו במסות אבן נטולות עיטורים ובמיעוט פתחים, אשר נתנו מענה לצורך בהגנה. החל מהמאה ה-11 לערך החלה התעוררות באדריכלות, עם התפתחות סגנון הרומנסק ואחריו הסגנון הגותי, שהגיע לשיאו במאה ה-13. בדרום מזרח אירופה ובמזרח הים התיכון התפתחה האדריכלות הביזנטית, בעיקר בימי הביניים המוקדמים. הסגנון הביזנטי היה המשך ישיר של הסגנון הרומי, אך סגנון זה התנוון יחד עם האימפריה הביזנטית במהלך ימי הביניים.
מזח גרסליי מכיוון מזח קורנליי, גנט, בלגיה | |
מידע כללי | |
---|---|
אזור גאוגרפי | אירופה |
תקופה | ימי הביניים |
טווח תאריכים | המאה ה-4 – המאה ה-15 |
מבנים עיקריים | מצודת לונדון, קתדרלת נוטרדאם, טירת המלך רנה בטרסקון |
סגנון אדריכלות קודם | אדריכלות העת העתיקה |
סגנון האדריכלות הבא | אדריכלות העת החדשה |
מבחינה אורבאנית[1], התאפיינה הבנייה בערי ימי הביניים בדפוסים קבועים שנבעו ממבנה החברה הפיאודלית והשלטון ומרוח התקופה, שהשפעת הכנסייה עליה הייתה מכרעת.