אוליגוסכרידים
פולימר סוכרי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוליגוסכרידים (מיוונית עתיקה: ὀλίγος – אוליגו ('מעט') ו-σάκχαρ – סכר ('סוכר')) הם פחמימות עם רמת פילמור נמוכה, ובהתאם מסה מולקולרית נמוכה, בעלי תפקידים מבניים ופיזיקליים רבים ומגוונים במערכות ביולוגיות.
האוליגוסכרידים מורכבים מחד-סוכרים שנקשרים יחד בקשרים גליקוזידיים בתהליך פילמור של חד סוכרים. מקובל להגדיר את האוליגוסכרידים כפחמימות המכילות בין 2 עד 20 תתי יחידות של חד סוכר, אך בהתאם להגדרת מנחון IUPAC, הקריטריון להבחנה בין אוליגוסכרידים לפוליסכרידים הוא 10 תתי יחידות, אף על פי שאין בסיס כימי או פיזיולוגי להגדרה זו. כיוון שישנה מחלוקת לגבי ההגדרה המדויקת של אוליגוסכרידים, הוגדר המושג "שרשראות פחמתיות קצרות" אשר מתייחס לקבוצה חדשה של פחמימות המכילה הן את האוליגוסכרידים והן פוליסכרידים קצרים.[1]
לאוליגוסככרידים פוטנציאל סידור מרחבי (קונפיגורציות) גדול יותר ביחס לכל מקרומולקולה ביולוגית אחרת הודות למגוון הרחב של חד הסוכרים הקיים בטבע. מוכרים למעלה מ-100 חד סוכרים שונים (בהשוואה ל־21 חומצות האמינו המרכיבות את כל החלבונים). אפילו מספר קטן של חד סוכרים יכול לייצר מספר רב של אוליגוסכרידים, כולל מבנים ליניאריים ומבנים מסועפים שנחשבים לייחודיים בהשוואה לשאר המקרומולקולות. מספר האיזומרים המבניים האפשריים למבנים ליניאריים ומבנים מסועפים של היקסאסכריד (שרשרת של שישה סוכרים) הוא יותר מ-1012.[2]
לאוליגוסכרידים שונים תכונות פונקציונליות שונות ולכן נעשה בהם שימוש למטרות רבות ושונות בתעשייה כולל למטרות רפואיות, למזון, קוסמטיקה, חומרים מעוררים למערכת החיסון ועוד.[3]