אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

משחקי האולימפיאדה ה-XXXI

סמליל אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
עיר מארחת	ריו דה ז'ניירו, ברזיל
מדינות משתתפות	207
ספורטאים משתתפים	10,293
תחרויות	306 ב-32 ענפי ספורט
טקס הפתיחה	5 באוגוסט 2016
טקס הנעילה	21 באוגוסט 2016
נפתח רשמית על ידי	מישל טמר (נשיא ברזיל בפועל)
השביע את המשתתפים	רוברט שיידט
הדליק את הלפיד האולימפי	ונדרליי דה לימה
האצטדיון הראשי	מרקנה
המתחמים האולימפיים ברחבי העיר
→ אולימפיאדת לונדון (2012) אולימפיאדת טוקיו (2020) ←

המשחקים האולימפיים של קיץ 2016 - האולימפיאדה ה-31 בעת החדשה נערכו בין ה-5 באוגוסט ל-21 באוגוסט 2016 בריו דה ז'ניירו שבברזיל. אירוח המשחקים בריו נקבע בהחלטת הקונגרס האולימפי ה-13, וריו היא העיר הראשונה בדרום אמריקה שאירחה את המשחקים האולימפיים. בנוסף, הייתה זו הפעם השלישית בהיסטוריה בה התקיימו המשחקים האולימפיים בחצי הכדור הדרומי^[1], לאחר שני משחקים אולימפיים שהתקיימו באוסטרליה.

המשחקים האולימפיים נפתחו כשנתיים לאחר שברזיל ארחה את מונדיאל 2014, שבו נערך משחק הגמר באצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו.

המכרז

ערך מורחב – המכרז האולימפי 2016

שבע ערים עברו את השלב הראשון לאירוח המשחקים האולימפיים 2016 - ריו דה ז'ניירו (ברזיל), מדריד (ספרד), טוקיו (יפן), שיקגו (ארצות הברית), פראג (צ'כיה), באקו (אזרבייג'ן) ודוחה (קטר). ערים רבות הביעו עניין באירוח, אך ביטלו את הצעתן או שלא אושרו על ידי הוועד האולימפי. הוועד האולימפי ניקד כל עיר מבקשת על פי 11 קטגוריות שונות; יכולת כללית ויכולת מימון, אבטחה וביטחון, מתקני ספורט מתאימים (או לחלופין תוכניות בנייה מוצלחות), ניסיון קודם באירוח אירועי ספורט בינלאומיים, תחבורה, דיור ומגורים, דעת קהל, תמיכת הציבור, תשתיות, תנאים ורמת הכפר האולימפי. העיר בעלת הניקוד הנמוך ביותר הייתה העיר באקו שזכתה בממוצע של 4.3 נקודות, לאחריה העיר פראג עם ממוצע של 5.3 נקודות, והאחרונה שניקודה היה נמוך מדי הייתה העיר דוחה שזכתה בממוצע של 6.9 נקודות, כך שריו דה ז'ניירו, שיקגו, מדריד וטוקיו דורגו כארבע הטובות ביותר והמשיכו להחלטה הסופית. את ההחלטה הסופית קיבל הוועד האולימפי ב-2 באוקטובר 2009, בפגישה בקופנהגן, דנמרק, כשרוב חברי הוועד האולימפי הצביעו (מלבד נשיא הוועד האולימפי, שבעת הנציגים השייכים למדינות המועמדות, שני נעדרים ונציג מושעה אחד). בסיבוב הראשון הובילה העיר מדריד (28 הצבעות), ולאחריה ריו (26 הצבעות) וטוקיו (22 הצבעות). שיקגו, שזכתה ל-18 הצבעות בלבד, נפסלה מהאירוח. בשלב השני ניצחה ריו (46 הצבעות), כשלאחריה מדריד (29 הצבעות). טוקיו זכתה ל-20 הצבעות בלבד והודחה.

השלב המכריע היה בין הערים ריו ומדריד, אך ריו דה ז'ניירו נבחרה ברוב קולות מובהק - 66 הצבעות לריו מול 32 הצבעות למדריד.

תוצאות המכרז לאולימפיאדת קיץ 2016[2]
עיר	מדינה	סיבוב 1	סיבוב 2	סיבוב 3
ריו דה ז'ניירו	ברזיל ברזיל	26	46	66
מדריד	ספרד ספרד	28	29	32
טוקיו	יפן יפן	22	20	—
שיקגו	ארצות הברית ארצות הברית	18	—	—

לוגו

הלוגו לאולימפיאדה עוצב על ידי חברת Tatil הברזילאית. הלוגו שניתן לראות בו דימוי של שלוש צלליות אנושיות האוחזות ידיים בריקוד בצבעי הדגל הברזילאי, נועד לציין מסרים כגון גלובליות, אחדות, תשוקה, הישגיות ורוח אולימפית. ראשי הוועד האולימפי בברזיל ציינו בהקשר ללוגו את נושא התשוקה דרך ספורט ורצון להישגים, תשוקה של רוח "הקריוקה" ׁ(קיריוקה, כינוי לתושבי העיר ריו הילידים) ותשוקה ושינוי לעיר, למדינה ולעולם כולו. צלליתו של הסמל מדמה את הר הסוכר המפורסם שבעיר.

החידוש העיצובי בלוגו הוא היותו תלת ממדי, ושילובו במקומות שונים בעיר כפסלים, אנימציות והקרנות לייזר. עבור הלוגו עוצב גם גופן ייחודי, שאמור לבטא את הערכים והמסרים שהוא נועד להעביר - מאפיינים של ריו 2016 ואנשיה, אותיות שנכתבו בקו אחד נמשך שנועד להביע תנועה של אתלטים, ומגוון עיקולים באותיות שנועדו לתאר חוסר רשמיות המושפעת משמחת החיים של העם הברזילאי"^[3].

הכנות ופיתוח העיר

התקציב הראשוני לאולימפיאדה בריו דה ז'ניירו היה כ-4.6 מיליארד דולר בלבד, זול משמעותית מאולימפיאדות קודמות וזאת בשל שימוש רב במתקנים קיימים, (כולל מבנים שהוכשרו למונדיאל ב-2014 ולמשחקים הפאן אמריקאיים שאירחה העיר ב-2007), ותכנון מבנים מודולריים זולים שחלקם יפורקו (למשל מרכז ספורט המים האולימפי וארנה דו פוטורו שתארח את משחקי הכדוריד) ולא יצירות פאר ארכיטקטוניות. אולם תקציב המשחקים בפועל נאמד בכ-11.9 מיליארד דולר. מלבד שיפוץ מתקני ספורט קיימים והקמת חדשים לאולימפיאדה וכן הקמת "הכפר האולימפי" הכולל 31 מגדלי דירות בגובה 17 קומות שיהפוך לאחר המשחקים לשכונת מגורים (למעט המתחרים בתחרויות השיט להם הוקצה שטח מגורים נפרד ליד אתר התחרויות), וכן מרכז התקשורת (שהוקם עבור המשחקים הפאן אמריקאים והורחב לקראת האולימפיאדה), מספר חדרי המלון בעיר הוגדל לכ-33,000 חדרים, אם כי זהו מספר נמוך בהרבה מערים אחרות שאירחו את המשחקים. כדי להוסיף חדרים נוספים הובטח כי יעגנו בנמל העיר מספר אוניות קרוז גדולות שיספקו חדרים נוספים לתיירים. כמו כן תושבים מקומיים מתפרנסים מהצעת חדרים ללינה בבתיהם.

בנוסף בוצעו בריו הכנות נוספות לקראת האולימפיאדה בתחומי התחבורה. טרמינל 2 בנמל התעופה הבינלאומי ע"ש קרלוס אנטוניו ז'ובים הורחב מקיבולת של 17 מיליון נוסעים לשנה ל-30 מיליון וצפי ל-2.5 מיליון נוסעים ביום בימי האולימפיאדה, כולל בין השאר תוספת של 100,000 מ"ר בנויים, 100 חנויות ומסעדות חדשות בטרמינל 2 ותוספת 26 שערי עליה למטוסים. (טרמינל 1 הורחב עוד קודם לכן לקראת מונדיאל 2014). ההרחבה הושלמה בחודש מאי 2016. נמל התעופה הוא השני בגודלו בברזיל (לאחר סאו פאולו) והרביעי בגודלו בדרום אמריקה. העיר חנכה גם קו רכבת קלה באמצע 2016 שמחבר בין השכונות הסמוכות לנמל העיר ואזור מרכז העיר. גם הרכבת התחתית העירונית יצרה קו חדש, קו 4 המכונה גם הקו הצהוב וכולל 15 תחנות, המחבר בין שכונת איפנמה, הסמוכה לקופקבנה, והתחנה המרכזית שבה הכוללת קווי מטרו נוספים לכפר האולימפי בבארה דה טז'יוקה. הקו נחנך בתחילת אוגוסט, ממש עם פתיחת האולימפיאדה. לצד זאת שופרו תשתיות הכבישים והרכבות בעיר כדי לשפר את התנועה בזמן המשחקים. גם מחסני ציוד הוקמו במספר נקודות בעיר כמו אזור תחרויות השיט על החוף ושולי הכפר האולימפי.

ברחבי העיר גם נעשו פעולות מסוימות לשיקום אסתטי חלקי למשל בפאבלות בעיר וכן תוגברו כוחות הביטחון בעיר כדי לצמצם את הפשיעה המקומית (סכום ניכר מתקציב המשחקים הוקצה למימון כוחות הביטחון וכן ציודם בטכנולוגיות פיקוח שונות) וכן שופצו מספר אתרי תיירות מושכי קהל וכמו כן שופץ חלק מאזור הנמל הישן בעיר לקראת האולימפיאדה ונבנה בו מוזיאון מדע חדש בתכנונו של סנטיאגו קלטרווה שנפתח בדצמבר 2015. כאמור גם נפתח באמצע 2016 קו רכבת קלה המחבר את הנמל לשכונות הסמוכות אליו. אך לא כל תוכניות ההרחבה ושדרוג אזור הנמל בוצעו לקראת האולימפיאדה והם צפויים להתבצע בהדרגה בשנים שלאחר האולימפיאדה. גם סלילת קו הרכבת הבינעירונית המהירה בין ריו דה ז'ניירו לסאו פאולו נדחתה והשלמתו לא צפויה לפני 2020. ביקורת חמורה הוטלה על חוסר הטיפול בשפכים המזהמים באזורי תחרויות השיט במפרץ גואנברה ובמיוחד באגם רודריגו דה פרייטס, למרות ההתחייבויות המוקדמות (פחות מ-20 אחוז מהשפכים טופלו). ליקויי בנייה ואיכות הגימור התגלו גם בבנייני הכפר האולימפי דבר שנחשף פחות משבועיים מתחילת המשחקים כשמשלחות הספורטאים הראשונות הגיעו לכפר וצוותי התחזוקה נקראו לעבודות אינטנסיביות לטפל בהם.

כחודשיים וחצי לפני תחילת המשחקים האולימפיים, 150 מומחים, אקדמאים ומדענים פרסמו קריאה דרמטית לדחות את האולימפיאדה או להעביר אותה מברזיל למקום אחר, בגלל נגיף זיקה. לדבריהם, קיום האולימפיאדה שם הוא מעשה בלתי אחראי, שעלול להביא להתפשטות הזיקה ברחבי העולם^[4]. בתשובה הודיע ארגון הבריאות העולמי כי "ביטול או שינוי המקום של האולימפיאדה לא ישפיע באופן משמעותי על ההתפשטות הבינלאומית של הנגיף". עם זאת, האזהרה לנשים הרות להימנע מביקור באזורים שבהם דווח על מקרי הדבקה בנגיף, שהוכרז מצב חירום בינלאומי בחודש פברואר, נותרה על כנה^[5].

כחודשיים לפני תחילת המשחקים האולימפיים, משבר פיננסי קשה עמד בפתחה של העיר המארחת. מושל ריו דה ז'ניירו הכריז על מצב חירום כלכלי בעיר המארחת. נשיאה בפועל של ברזיל, מישל טמר, אמר כי הממשלה תעזור בכיסוי החובות^[6]. אף על פי שעלות אירוח האולימפיאדה בריו זולה משמעותית מהאולימפיאדות הקודמות (כ-4.6 מיליארד דולר בסה"כ) עדיין נוצרה מחאה מקומית על כך שהכספים המושקעים במתקנים באים על חשבון השקעה בתשתיות העירוניות המוזנחות.

הלפיד האולימפי הודלק במקדש הרה כ-90 יום לפני תחילת המשחקים עצמם, והגיע לברזיל ב-3 במאי 2016. בימים שעד טקס פתיחת האולימפיאדה נשאו אותו כ-12,000 משתתפים^[7].

מתקנים

ערך מורחב – אתרי אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

מתקני הספורט באולימפיאדה היו מפוזרים במספר חלקים בעיר באזור הצפון מזרחי הדרום מזרחי ומרכז העיר.

קומפלקס הספורט העירוני

בקומפלקס הספורט העירוני שנבנה ברובע בארה דה טז'יוקה, שנמצא ליד חוף האוקיינוס האטלנטי בדרום מערב העיר. רובם בספורט סיטי קומפלקס סנטר שמכונה גם בארה אולימפיק פארק והפך לאחר האולימפיאדה לפארק עירוני הכולל אתר הופעות ומתקני לונה פארק:

• מרכז האימונים האולימפי – תחרויות בכדורסל, ג'ודו, היאבקות וטאקוונדו וסיף וגם תחרויות באולימפיאדת הנכים.
• ארנה דו פוטורו – כדוריד וגם כדורשער באולימפיאדת הנכים.
• מרכז הטניס האולימפי – תחרויות טניס וטניס נכים.
• ולודרום בארה – תחרויות רכיבה על אופני מסלול.
• מרכז ספורט המים מריה לנק – תחרויות בכדורמים (שלבים מוקדמים), שחייה צורנית וקפיצה למים.
• אצטדיון ספורט המים האולימפי – תחרויות שחייה וגמר כדורמים.
• HSBC ארנה – תחרויות התעמלות אמנותית, התעמלות מכשירים וטרמפולינה.
• מרכז הכנסים ריוסנטרו – תחרויות בדמינטון, הרמת משקולות, איגרוף וטניס שולחן.
• פארק הגולף בשדרת האמריקות – תחרויות גולף (ענף אולימפי מחודש).
• פונטאל – תחרויות מרוץ באופני כביש והליכה תחרותית.

גם הכפר האולימפי המשמש למגורי ספורטאים ומאמנים הוקם סמוך למרכז הכנסים ריוסנטרו הסמוך לקומפלקס הספורט. גם מרכז התקשורת הוקם בשולי קומפלקס הספורט בריוסנטרו. רכבת תחתית חדשה וכן כבישים מחברים את קומפלקס הספורט לחלקים אחרים בעיר.

שכונת דאודורו

מתקני הספורט בצפון מערב העיר.

• היפודרום וילה מיליטר – תחרויות רכיבה על סוסים.
• המטווח האולימפי דאודורו – קליעה למטרה.
• מרכז ההוקי האולימפי – טורניר הוקי שדה.
• X פארק כולל 3 זירות אקסטרים לתחרויות אופני הרים, אופני BMX ושיט קאנו במסלול (סלאלום).
  • אצטדיון אולימפיק ווייט-ווטר – תחרויות שיט קאנו במסלול (סלאלום).
  • מרכז אופני ההרים דאודורו – תחרויות רכיבה באופני הרים.
  • המרכז האולימפי לאופני BMX – תחרויות רכיבה באופני BMX.
• פארק לקרב חמש – מתחם תחרויות בקרב חמש מודרני שהתקיימו באצטדיון דאודורו, ארנה דה ז'ובנטודה ומרכז ספורט המים דאודורו.
  • אצטדיון דאודורו – טורניר רוגבי שביעיות (ענף אולימפי חדש) וחלק מתחרויות הקרב חמש מודרני.
  • ארנה דה ז'ובנטודה – תחרויות סיף במסגרת הקרב חמש וחלק ממשחקי כדורסל הנשים.
  • מרכז ספורט המים דאודורו – תחרות השחייה בקרב חמש מודרני.

מתחם המרקנה

מתקני הספורט באזור צפון מרכז העיר.

• אצטדיון המרקנה אירח את טקסי הפתיחה והסיום של האולימפיאדה ואת הגמר של טורניר הכדורגל האולימפי. כמו כן יארח גם את טקסי הפתיחה והסיום של אולימפיאדת הנכים שתתקיים לאחר האולימפיאדה.
• אצטדיון אנז'ניאו אירח את תחרויות האתלטיקה והריצה האולימפיים וחלק ממשחקי הכדורגל.
• מרקנזיניו – כדורעף.
• סמבודרומו, השדרה עם הטריבונות המשמשת את הקרנבל בריו, אירחה את תחרויות הקליעה בחץ וקשת וגם שמשה כנקודת הסיום למרתון האולימפי.

אזור חופי הקופקבנה

מתקני הספורט באזור דרום מזרח העיר.

• אגם רודריגו דה פרייטס – אגם ששימש לתחרויות חתירה ושיט.
• חוף קופקבנה – טורניר כדורעף חופים.
• מבצר קופקבנה - תחרויות הטריאתלון האולימפי ושחייה במים פתוחים.
• מרינה דה גלוריה – שיט מפרשיות וגלשני רוח.
• פארק פלמנגו – מסלול רכיבה באופני כביש והמרתון האולימפי.

מתחמים נוספים בעיר

בעיר נבנו גם הכפר האולימפי לספורטאים הכולל 31 מגדלים בגובה 17 קומות ובהם 3,604 יחידות דיור שיועדו לכ-18,000 ספורטאים ומאמנים לצד טיילת חוף המעוטרת בתעלות נוי ופארק שכונתי עם מתקני ספורטק, אולמות זמניים ששימשו לצרכים שונים כגון מחסני ציוד, חדרי אוכל גדולים לספורטאים, חדרי כושר ועוד והוא סמוך לריוסנטרו. בכפר הוצבה לראשונה מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי אנדרטת "אבן הזיכרון" לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שבעתיד תוצב בכפרים האולימפיים הבאים בערים שיארחו את האולימפיאדה. הורחב גם מרכז תקשורת בריוסנטרו שהוקם לקראת המשחקים הפאן אמריקאיים ב-2007. מרכז התקשורת הוא מקבץ מבנים בגובה 75 מטרים בגובה 24 קומות (שיוסב לאחר המשחקים לקומפלקס משרדים מעל שדרת חנויות ומסעדות וכן מלון) ששולב עם מלון המשמש למגורי העיתונאים והוא נמצא ליד הכפר האולימפי וקומפלקס מתקני הספורט בבארה דה טז'יוקה. כן הוכשר חוף אולימפי לתיירים המבקרים המעוטר בסמלי הטבעות האולימפיות וסמלי אולימפיאדת ריו ומציע פעילויות תרבות ואטרקציות שונות לתיירים.

מתקנים בערים אחרות

בנוסף לאצטדיון המרקנה שבריו דה ז'ניירו שאירח את גמר טורניר הכדורגל האולימפי וכן אצטדיון אנז'ניאו שאירח חלק מהמשחקים, נערך טורניר הכדורגל האולימפי גם באצטדיונים מחוץ לעיר: הלאומי בברזיליה, ארנה פונטה נובה בסלבדור, מינייראו בבלו הוריזונטה, ארנה אמזוניה במנאוס וארנה קורינתיאנס בסאו פאולו.

תחרויות

ענפי הספורט

במשחקים האולימפיים ב-2016 נערכו תחרויות ב-32 ענפי ספורט שונים. על-פי החלטתו של הוועד האולימפי הבינלאומי מ-9 באוקטובר 2009, במשחקים אולימפיים אלה התקיימו לראשונה תחרויות בגולף וברוגבי שביעיות.

לוח זמנים

כל השעות הן לפי שעון ברזיליה (UTC - 3)

טפ

טקס הפתיחה

●

תחרות

1

גמרים

מר

מופע ראווה

טנ

טקס הנעילה

אוגוסט		3 ד'	4 ה'	5 ו'	6 ש'	7 א'	8 ב'	9 ג'	10 ד'	11 ה'	12 ו'	13 ש'	14 א'	15 ב'	16 ג'	17 ד'	18 ה'	19 ו'	20 ש'	21 א'	גמרים בענף
טקסים				טפ																טנ
קשתות					1	1	●	●	●	1	1										4
אתלטיקה											3	5	4	5	5	4	6	7	7	1	47
בדמינטון										●	●	●	●	●	●	1	1	2	1		5
כדורסל					●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	1	1	2
איגרוף					●	●	●	●	●	●	●	●	1	1	1	1	1	1	3	4	13
קאנו/קיאק	סלאלום					●	●	1	1	2											16
	ספרינט													●	4	●	4	●	4
אופניים	אופני כביש				1	1			2												18
	אופני מסלול									1	2	2	1	1	3
	BMX															●	●	2
	אופני הרים																		1	1
קפיצה למים						1	1	1	1		●	●	1	●	1	●	1	●	1		8
רכיבה					●	●	●	2	●	●	1		●	1	●	1		1			6
סיף					1	1	1	1	2	1	1	1	1								10
הוקי שדה					●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	1	1			2
כדורגל		●	●		●	●		●	●		●	●			●	●		1	1		2
גולף										●	●	●	1			●	●	●	1		2
התעמלות	מכשירים				●	●	1	1	1	1			4	3	3	מר					18
	אומנותית																	●	1	1
	טרמפולינה										1	1
כדוריד					●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	1	1	2
ג'ודו					2	2	2	2	2	2	2										14
קרב חמש מודרני																	●	1	1		2
חתירה					●	●	●	●	2	4	4	4									14
רוגבי					●	●	1	●	●	1											2
שיט							●	●	●	●	●	●	2	2	2	2	2				10
קליעה					2	2	2	1	2	1	2	2	1								15
שחייה					4	4	4	4	4	4	4	4		1	1						34
שחייה צורנית													●	●	1		●	1			2
טניס שולחן					●	●	●	●	1	1	●	●	●	●	1	1					4
טאקוונדו																2	2	2	2		8
טניס					●	●	●	●	●	●	1	1	3								5
טריאתלון																	1		1		2
כדורעף	כדורעף חופים				●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	1	1				4
	אולמות				●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	1	1
כדורמים					●		●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	●	1	1		2
הרמת משקולות					1	2	2	2	2		2	1	1	1	1						15
היאבקות													2	2	2	3	3	2	2	2	18
סה"כ גמרים ביום					12	14	14	15	20	19	24	21	22	17	25	16	23	22	30	12	306
סה"כ גמרים שנערכו					12	26	40	55	75	94	118	139	161	178	203	219	242	264	294	306
אוגוסט		3 ד'	4 ה'	5 ו'	6 ש'	7 א'	8 ב'	9 ג'	10 ד'	11 ה'	12 ו'	13 ש'	14 א'	15 ב'	16 ג'	17 ד'	18 ה'	19 ו'	20 ש'	21 א'	גמרים בענף

טבלת מדליות

ערך מורחב – מדליות באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".^[8]

מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 ארצות הברית ארצות הברית 46 37 38 121 2 בריטניה בריטניה 27 23 17 67 3 הרפובליקה העממית של סין סין 26 18 26 70 4 רוסיה רוסיה 19 18 19 56 5 גרמניה גרמניה 17 10 15 42 6 יפן יפן 12 8 21 41 7 צרפת צרפת 10 18 14 42 8 קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 9 3 9 21 9 איטליה איטליה 8 12 8 28 10 אוסטרליה אוסטרליה 8 11 10 29 11 הולנד הולנד 8 7 4 19 12 הונגריה הונגריה 8 3 4 15 13 ברזיל ברזיל (מארחת) 7 6 6 19 14 ספרד ספרד 7 4 6 17 15 קניה קניה 6 6 1 13 16 ג'מייקה ג'מייקה 6 3 2 11 17 קרואטיה קרואטיה 5 3 2 10 18 קובה קובה 5 2 4 11 19 ניו זילנד ניו זילנד 4 9 5 18 20 קנדה קנדה 4 3 15 22 21 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 4 2 7 13 22 קזחסטן קזחסטן 3 5 9 17 23 קולומביה קולומביה 3 2 3 8 24 שווייץ שווייץ 3 2 2 7 25 איראן איראן 3 1 4 8 26 יוון יוון 3 1 2 6 27 ארגנטינה ארגנטינה 3 1 0 4 28 דנמרק דנמרק 2 6 7 15 29 שוודיה שוודיה 2 6 3 11 30 דרום אפריקה דרום אפריקה 2 6 2 10 31 אוקראינה אוקראינה 2 5 4 11 32 סרביה סרביה 2 4 2 8 33 פולין פולין 2 3 6 11 34 קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 2 3 2 7 35 בלגיה בלגיה 2 2 2 6 תאילנד תאילנד 2 2 2 6 37 סלובקיה סלובקיה 2 2 0 4 38 גאורגיה גאורגיה 2 1 4 7 39 אזרבייג'ן אזרבייג'ן 1 7 10 18 40 בלארוס בלארוס 1 4 4 9 41 טורקיה טורקיה 1 3 4 8 42 ארמניה ארמניה 1 3 0 4 43 צ'כיה צ'כיה 1 2 7 10 44 אתיופיה אתיופיה 1 2 5 8 45 סלובניה סלובניה 1 2 1 4 46 אינדונזיה אינדונזיה 1 2 0 3 47 רומניה רומניה 1 1 3 5 48 בחריין בחריין 1 1 0 2 וייטנאם וייטנאם 1 1 0 2 50 טאיפיי הסינית הרפובליקה הסינית 1 0 2 3 51 איי בהאמה איי בהאמה 1 0 1 2 חוף השנהב חוף השנהב 1 0 1 2 הוועד האולימפי הבינלאומי משתתפים עצמאיים 1 0 1 2 54 פיג'י פיג'י 1 0 0 1 ירדן ירדן 1 0 0 1 קוסובו קוסובו 1 0 0 1 פוארטו ריקו פוארטו ריקו 1 0 0 1 סינגפור סינגפור 1 0 0 1 טג'יקיסטן טג'יקיסטן 1 0 0 1 60 מלזיה מלזיה 0 4 1 5 61 מקסיקו מקסיקו 0 3 2 5 62 אלג'יריה אלג'יריה 0 2 0 2 אירלנד אירלנד 0 2 0 2 64 ליטא ליטא 0 1 3 4 65 בולגריה בולגריה 0 1 2 3 ונצואלה ונצואלה 0 1 2 3 67 הודו הודו 0 1 1 2 מונגוליה מונגוליה 0 1 1 2 69 בורונדי בורונדי 0 1 0 1 גרנדה (מדינה) גרנדה 0 1 0 1 ניז'ר ניז'ר 0 1 0 1 הפיליפינים הפיליפינים 0 1 0 1 קטר (מדינה) קטר 0 1 0 1 74 נורווגיה נורווגיה 0 0 4 4 75 מצרים מצרים 0 0 3 3 תוניסיה תוניסיה 0 0 3 3 77 ישראל ישראל 0 0 2 2 78 אוסטריה אוסטריה 0 0 1 1 הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית 0 0 1 1 אסטוניה אסטוניה 0 0 1 1 פינלנד פינלנד 0 0 1 1 מרוקו מרוקו 0 0 1 1 מולדובה מולדובה 0 0 1 1 ניגריה ניגריה 0 0 1 1 פורטוגל פורטוגל 0 0 1 1 טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו 0 0 1 1 איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות 0 0 1 1 סך הכל (87 מדינות) 307 307 360 974

ענפי האולימפיאדה ותוצאותיהם

אופניים

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 בריטניה בריטניה 6 4 2 12 2 הולנד הולנד 2 3 1 6 3 ארצות הברית ארצות הברית 2 3 0 5 סך הכל (21 מדינות) 18 18 18 54 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 בריטניה בריטניה 6 4 2 12 2 הולנד הולנד 2 3 1 6 3 ארצות הברית ארצות הברית 2 3 0 5 4 שווייץ שווייץ 2 0 0 2 5 שוודיה שוודיה 1 1 0 2 6 בלגיה בלגיה 1 0 1 2 קולומביה קולומביה 1 0 1 2 גרמניה גרמניה 1 0 1 2 איטליה איטליה 1 0 1 2 10 הרפובליקה העממית של סין סין 1 0 0 1 11 רוסיה רוסיה 0 2 1 3 12 דנמרק דנמרק 0 1 2 3 13 אוסטרליה אוסטרליה 0 1 1 2 פולין פולין 0 1 1 2 15 צ'כיה צ'כיה 0 1 0 1 ניו זילנד ניו זילנד 0 1 0 1 17 קנדה קנדה 0 0 2 2 18 ספרד ספרד 0 0 1 1 צרפת צרפת 0 0 1 1 מלזיה מלזיה 0 0 1 1 ונצואלה ונצואלה 0 0 1 1 סך הכל (21 מדינות) 18 18 18 54 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

במהלך מרוץ אופני כביש לנשים, אנמיק ואן ולוטן (הולנד הולנד) שהובילה במרוץ 12 ק"מ לסיומו, איבדה שליטה על האופניים שלה התנגשה בעץ ונפצעה קשה עם שלושה שברים בעמוד השדרה וזעזוע מוח^[9].

איגרוף

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 3 2 2 7 2 קובה קובה 3 0 3 6 3 צרפת צרפת 2 2 2 6 סך הכל (19 מדינות) 13 13 26 52 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 3 2 2 7 2 קובה קובה 3 0 3 6 3 צרפת צרפת 2 2 2 6 4 קזחסטן קזחסטן 1 2 2 5 5 רוסיה רוסיה 1 1 3 5 6 בריטניה בריטניה 1 1 1 3 ארצות הברית ארצות הברית 1 1 1 3 8 ברזיל ברזיל המארחת 1 0 0 1 9 הרפובליקה העממית של סין סין 0 1 3 4 10 אזרבייג'ן אזרבייג'ן 0 1 1 2 קולומביה קולומביה 0 1 1 2 12 הולנד הולנד 0 1 0 1 13 קרואטיה קרואטיה 0 0 1 1 פינלנד פינלנד 0 0 1 1 גרמניה גרמניה 0 0 1 1 מרוקו מרוקו 0 0 1 1 מקסיקו מקסיקו 0 0 1 1 מונגוליה מונגוליה 0 0 1 1 ונצואלה ונצואלה 0 0 1 1 סך הכל (19 מדינות) 13 13 26 52 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

אתלטיקה

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 ארצות הברית ארצות הברית 13 10 9 32 2 קניה קניה 6 6 1 13 3 ג'מייקה ג'מייקה 6 3 2 11 סך הכל (42 מדינות) 47 47 47 141 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 ארצות הברית ארצות הברית 13 10 9 32 2 קניה קניה 6 6 1 13 3 ג'מייקה ג'מייקה 6 3 2 11 4 הרפובליקה העממית של סין סין 2 2 2 6 5 דרום אפריקה דרום אפריקה 2 2 0 4 6 בריטניה בריטניה 2 1 4 7 7 קרואטיה קרואטיה 2 0 1 3 גרמניה גרמניה 2 0 1 3 9 אתיופיה אתיופיה 1 2 5 8 10 קנדה קנדה 1 1 4 6 11 פולין פולין 1 1 1 3 12 בחריין בחריין 1 1 0 2 ספרד ספרד 1 1 0 2 14 איי בהאמה איי בהאמה 1 0 1 2 15 בלגיה בלגיה 1 0 0 1 ברזיל ברזיל (מארחת) 1 0 0 1 קולומביה קולומביה 1 0 0 1 יוון יוון 1 0 0 1 סלובקיה סלובקיה 1 0 0 1 טג'יקיסטן טג'יקיסטן 1 0 0 1 21 צרפת צרפת 0 3 3 6 22 אלג'יריה אלג'יריה 0 2 0 2 23 ניו זילנד ניו זילנד 0 1 3 4 24 אוסטרליה אוסטרליה 0 1 1 2 יפן יפן 0 1 1 2 26 בורונדי בורונדי 0 1 0 1 בלארוס בלארוס 0 1 0 1 בולגריה בולגריה 0 1 0 1 דנמרק דנמרק 0 1 0 1 גרנדה (מדינה) גרנדה 0 1 0 1 מקסיקו מקסיקו 0 1 0 1 הולנד הולנד 0 1 0 1 קטר (מדינה) קטר 0 1 0 1 ונצואלה ונצואלה 0 1 0 1 35 קובה קובה 0 0 1 1 צ'כיה צ'כיה 0 0 1 1 הונגריה הונגריה 0 0 1 1 קזחסטן קזחסטן 0 0 1 1 סרביה סרביה 0 0 1 1 טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו 0 0 1 1 טורקיה טורקיה 0 0 1 1 אוקראינה אוקראינה 0 0 1 1 סך הכל (42 מדינות) 47 47 47 141 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

האתלטיות הבולטות

• אליין תומפסון (ג'מייקה ג'מייקה), זכתה ב-3 מדליות, 2 זהב ו-1 כסף. מדליות זהב, בריצת 100 מטר ובריצת 200 מטר ומדליית כסף, בריצת שליחות 4x100.
• אליסון פליקס (ארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-3 מדליות, 2 זהב ו-1 כסף. מדליות זהב בריצות שליחות 4x100 ו-4x400 מטר. מדליית כסף, בריצת 400 מטר.
• טיאנה ברטולטה (ארצות הברית ארצות הברית), זכתה בשתי מדליות זהב, בריצת שליחות 4x100 מטר ובקפיצה לרוחק.
• טורי בואי (ארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג. זהב בריצת שליחות 4x100 מטר, כסף בריצת 100 מטר וארד בריצת 200 מטר.

האתלטים הבולטים

• יוסיין בולט (ג'מייקה ג'מייקה) זכה ב-3 מדליות זהב אישיות בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר ובריצת שליחים 4x100 מטר, והוא האתלט הראשון בהיסטוריה שזוכה שלוש פעמים רצופות ב-3 מדליות זהב ובסך הכל צבר 9 מדליות אולימפיות.
• מו פארח (בריטניה בריטניה) זכה ב-2 מדליות זהב אישיות בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר

שיאי עולם

נשים

• אלמז איינה (אתיופיה אתיופיה), קבעה בריצת 10000 מטר שיא עולם חדש של 29:17:45 דקות.
• אניטה ולודרצ'יק (פולין פולין), קבעה ביידוי פטיש שיא עולם חדש של 82.29 מטר

גברים

• וייד ואן ניקרק (דרום אפריקה דרום אפריקה), קבע בריצת 400 מטר שיא עולם חדש של 43.03 שניות.

ביוני 2016 הוחלט סופית על ידי ההתאחדות הבינלאומית באתלטיקה כי אתלטי רוסיה, שדורגו במקום שני הכללי בתחרויות האתלטיקה, אחרי ארצות הברית בלונדון 2012 (זכו ב-8 מדליות זהב ו-18 מדליות בסך הכל), לא ישתתפו במשחקים האולימפיים, בכפוף לאישור ההחלטה על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, בעקבות דו"ח הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט שקבע כי רוסיה נהגה באופן שיטתי לאמרץ את ספורטאיה^[10]. ביולי החליט הוועד כי התאחדות כל ענף אולימפי תקבע אם ספורטאיה יוכלו להשתתף, ובכך אישר את ההחלטה לגבי האתלטים^[11].

נשים

• קיילה האריסון (ארצות הברית ארצות הברית) הייתה הג'ודוקא אישה היחידה שהגנה על תוארה
• מאילינדה קלמנדי (קוסובו קוסובו) הייתה לאלופה האולימפית הקוסובנית הראשונה בהיסטוריה.

גברים

• טדי רינר (צרפת צרפת), היה הג'ודוקא גבר היחיד שהגן על תוארו.

נשים (היאבקות חופשית)

• קאורי איצ'ו (יפן יפן), הייתה לאישה הראשונה בהיסטוריה, בכל ענף ספורט שהוא, שזוכה בתואר אולימפי ארבע פעמים ברציפות.
• סאורי יושידה (יפן יפן), ששאפה אף היא לזכות בתואר האולימפי בפעם הרביעית ברציפות, הפסידה במפתיע להלן מארוליס (ארצות הברית ארצות הברית), שהיה בסך הכל ההפסד השלישי שלה בקריירה, ונאלצה להסתפק במדליית כסף.

גברים (היאבקות יוונית-רומית)

• מיכאין לופז (קובה קובה), זכה בפעם השלישית ברציפות בתואר האולימפי במשקל של 130 ק"ג.
• רומן ולסוב (רוסיה רוסיה), זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר האולימפי במשקל של 75 ק"ג.

ג'ודו

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 יפן יפן 3 1 8 12 2 צרפת צרפת 2 2 1 5 3 רוסיה רוסיה 2 0 1 3 סך הכל (26 מדינות) 14 14 28 56 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 יפן יפן 3 1 8 12 2 צרפת צרפת 2 2 1 5 3 רוסיה רוסיה 2 0 1 3 4 איטליה איטליה 1 1 0 2 ארצות הברית ארצות הברית 1 1 0 2 6 ברזיל ברזיל המארחת 1 0 2 3 7 סלובניה סלובניה 1 0 1 2 8 ארגנטינה ארגנטינה 1 0 0 1 צ'כיה צ'כיה 1 0 0 1 קוסובו קוסובו 1 0 0 1 11 קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 0 2 1 3 12 אזרבייג'ן אזרבייג'ן 0 2 0 2 13 גאורגיה גאורגיה 0 1 1 2 קזחסטן קזחסטן 0 1 1 2 15 קולומביה קולומביה 0 1 0 1 קובה קובה 0 1 0 1 מונגוליה מונגוליה 0 1 0 1 18 הרפובליקה העממית של סין סין 0 0 2 2 ישראל ישראל 0 0 2 2 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 0 0 2 2 21 בלגיה בלגיה 0 0 1 1 בריטניה בריטניה 0 0 1 1 גרמניה גרמניה 0 0 1 1 הולנד הולנד 0 0 1 1 פורטוגל פורטוגל 0 0 1 1 איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות 0 0 1 1 סך הכל (26 מדינות) 14 14 28 56 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

ערך מורחב – ג'ודו באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

יפן יפן צברה בתחריות הג'ודו את מירב המדליות, 12 בסך הכל ואת מירב מדליות הזהב, 3 בסך הכל ודורגה ראשונה בענף זה.

הוקי שדה

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה] מקום נבחרת בריטניה בריטניה הולנד הולנד גרמניה גרמניה

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה] מקום נבחרת ארגנטינה ארגנטינה בלגיה בלגיה גרמניה גרמניה

היאבקות

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 רוסיה רוסיה 4 3 2 9 2 יפן יפן 4 3 0 7 3 קובה קובה 2 1 0 3 סך הכל (27 מדינות) 18 18 36 72 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 רוסיה רוסיה 4 3 2 9 2 יפן יפן 4 3 0 7 3 קובה קובה 2 1 0 3 4 ארצות הברית ארצות הברית 2 0 1 3 5 טורקיה טורקיה 1 2 2 5 6 איראן איראן 1 1 3 5 7 ארמניה ארמניה 1 1 0 2 8 גאורגיה גאורגיה 1 0 2 3 9 קנדה קנדה 1 0 0 1 סרביה סרביה 1 0 0 1 11 אזרבייג'ן אזרבייג'ן 0 3 6 9 12 בלארוס בלארוס 0 1 2 3 קזחסטן קזחסטן 0 1 2 3 14 דנמרק דנמרק 0 1 0 1 אוקראינה אוקראינה 0 1 0 1 16 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 0 0 3 3 17 הרפובליקה העממית של סין סין 0 0 2 2 שוודיה שוודיה 0 0 2 2 19 בולגריה בולגריה 0 0 1 1 גרמניה גרמניה 0 0 1 1 הודו הודו 0 0 1 1 איטליה איטליה 0 0 1 1 קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 0 0 1 1 נורווגיה נורווגיה 0 0 1 1 פולין פולין 0 0 1 1 רומניה רומניה 0 0 1 1 תוניסיה תוניסיה 0 0 1 1 סך הכל (27 מדינות) 18 18 36 72 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

רוסיה (רוסיה) זכתה ב-9 מדליות (4 זהב, 3 כסף ו-2 ארד) לפני יפן (יפן) שזכתה ב-7 מדליות (4 זהב, 3 כסף). כל מדליות הזהב של יפן הושגו בידי הנשים וכל מדליות הזהב של רוסיה הושגו בידי הגברים.

הרמת משקולות

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 הרפובליקה העממית של סין סין 5 2 0 7 2 תאילנד תאילנד 2 1 1 4 3 איראן איראן 2 0 0 2 סך הכל (21 מדינות) 15 15 15 45 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 הרפובליקה העממית של סין סין 5 2 0 7 2 תאילנד תאילנד 2 1 1 4 3 איראן איראן 2 0 0 2 4 קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 1 3 0 4 5 קזחסטן קזחסטן 1 1 3 5 6 קולומביה קולומביה 1 0 1 2 גאורגיה גאורגיה 1 0 1 2 טאיפיי הסינית הרפובליקה הסינית 1 0 1 2 9 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 1 0 0 1 10 ארמניה ארמניה 0 2 0 2 בלארוס בלארוס 0 2 0 2 אינדונזיה אינדונזיה 0 2 0 2 13 הפיליפינים הפיליפינים 0 1 0 1 טורקיה טורקיה 0 1 0 1 15 מצרים מצרים 0 0 2 2 16 ספרד ספרד 0 0 1 1 יפן יפן 0 0 1 1 קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 0 0 1 1 ליטא ליטא 0 0 1 1 רומניה רומניה 0 0 1 1 ארצות הברית ארצות הברית 0 0 1 1 סך הכל (21 מדינות) 15 15 15 45 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

נשים

שיאי עולם

• דנג וויי (הרפובליקה העממית של סין  סין) קבעה שיא עולם במשקל עד 63 ק"ג. כשהיא מרימה משקולות במשקל כולל של 262 ק"ג. באותה תחרות היא השיגה גם את שיא העולם בסגנון דחיקה כאשר דחקה 147 ק"ג.

גברים

שיאי עולם

• לונג צ'ינגצ'ואן (הרפובליקה העממית של סין  סין) קבע שיא עולם במשקל עד 56 ק"ג. כשהוא מרים משקולות במשקל כולל של 307 ק"ג.

התעמלות

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 ארצות הברית ארצות הברית 4 6 2 12 2 רוסיה רוסיה 3 5 3 11 3 בריטניה בריטניה 2 2 3 7 סך הכל (16 מדינות) 18 18 18 54 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 ארצות הברית ארצות הברית 4 6 2 12 2 רוסיה רוסיה 3 5 3 11 3 בריטניה בריטניה 2 2 3 7 4 יפן יפן 2 0 1 3 5 אוקראינה אוקראינה 1 1 1 3 6 גרמניה גרמניה 1 0 1 2 7 בלארוס בלארוס 1 0 0 1 קנדה קנדה 1 0 0 1 יוון יוון 1 0 0 1 הולנד הולנד 1 0 0 1 קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 1 0 0 1 12 ברזיל ברזיל (מארחת) 0 2 1 3 13 הרפובליקה העממית של סין סין 0 1 4 5 14 ספרד ספרד 0 1 0 1 15 בולגריה בולגריה 0 0 1 1 שווייץ שווייץ 0 0 1 1 סך הכל (16 מדינות) 18 18 18 54 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

ערך מורחב – התעמלות באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

התעמלות מכשירים

נשים

• סימון ביילס (ארצות הברית ארצות הברית), זכתה בחמש מדליות, מהן ארבע מדליות זהב שמתוכן שלוש אישיות: קרב-רב, קפיצות וקרקע. מדליית ארד בקורה.
• אלי רייזמן (ארצות הברית ארצות הברית), זכתה בשלוש מדליות, 1 זהב ו-2 כסף. מדליית זהב קבוצתית ומדליות כסף, בקרב רב ובקרקע.
• ארצות הברית זכתה במדליית זהב בתחרות הקבוצתית לנשים בתוצאה של 184.897 נקודות ובפער של 8.209 נקודות מהמקום השני, הפער הגדול ביותר בגמר אולימפי, לפני רוסיה (176.688 נקודות) וסין (176.003 נקודות).
• אוקסנה צ'וסוביטינה (אוזבקיסטן אוזבקיסטן), בת 41, השתתפה באולימפיאדה השביעית שלה (בעבר ייצגה במשחקים את חבר המדינות, רוסיה וגרמניה)^[12].

גברים

• מקס ויטלוק (בריטניה בריטניה), זכה ב-3 מדליות, 2 זהב ו-1 ארד. מדליות זהב בתחרות קרקע וסוס סמוכות. מדליית ארד בתחרות קרב-רב.
• קוהיי אוצ'ימורה (יפן יפן), זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות הקבוצתית ובקרב-רב.
• אולג ורניאייב (אוקראינה אוקראינה), זכה בשתי מדליות, זהב וכסף. מדליית זהב במקבילים ומדליית כסף בקרב-רב.
• סמיר איט סעיד (צרפת צרפת), שבר את רגלו בסיום תרגיל הקפיצות^[13].

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה] תחרות קבוצתית מקום נבחרת ארצות הברית ארצות הברית רוסיה רוסיה הרפובליקה העממית של סין  סין

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה] תחרות קבוצתית מקום נבחרת יפן יפן רוסיה רוסיה הרפובליקה העממית של סין  סין

חתירה

3 המדינות הראשונות כל המדינות מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 בריטניה בריטניה 3 2 0 5 2 גרמניה גרמניה 2 1 0 3 ניו זילנד ניו זילנד 2 1 0 3 סך הכל (21 מדינות) 14 14 14 42 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ 1 בריטניה בריטניה 3 2 0 5 2 גרמניה גרמניה 2 1 0 3 ניו זילנד ניו זילנד 2 1 0 3 4 אוסטרליה אוסטרליה 1 2 0 3 5 הולנד הולנד 1 1 1 3 6 קרואטיה קרואטיה 1 1 0 2 ארצות הברית ארצות הברית 1 1 0 2 8 צרפת צרפת 1 0 1 2 פולין פולין 1 0 1 2 10 שווייץ שווייץ 1 0 0 1 11 דנמרק דנמרק 0 1 1 2 ליטא ליטא 0 1 1 2 13 קנדה קנדה 0 1 0 1 אירלנד אירלנד 0 1 0 1 דרום אפריקה דרום אפריקה 0 1 0 1 16 הרפובליקה העממית של סין סין 0 0 2 2 איטליה איטליה 0 0 2 2 נורווגיה נורווגיה 0 0 2 2 19 צ'כיה צ'כיה 0 0 1 1 אסטוניה אסטוניה 0 0 1 1 רומניה רומניה 0 0 1 1 סך הכל (21 מדינות) 14 14 14 42 הטבלה ממוינת על פי שיטת הספירה של "זהב תחילה".[8] tabBackground:#FFFFFF ;tabBorder: #AAAAAA ;defaultTab:0;

טניס

נשים

יחידות

• מדליית זהב: מוניקה פויג (פוארטו ריקו פוארטו ריקו)
• מדליית כסף: אנגליקה קרבר (גרמניה גרמניה)
• מדליית ארד: פטרה קביטובה (צ'כיה צ'כיה)

זוגות

• מדליית זהב: יקטרינה מקארובה וילנה וסנינה (רוסיה רוסיה)

גברים