אוסטיודן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוֹסטיוּדֶן (בגרמנית: Ostjuden, "יהודי המזרח") הוא מונח בשיח של יהדות גרמניה, שנועד לתאר את הריכוז הגדול של יהודים במזרח אירופה וסביבותיה שלא עברו תהליכי מודרניזציה של ממש. השם נטבע על ידי הפובליציסט היהודי-אוסטרי נתן בירנבוים ב-1900, אם כי תיאר דימוי מובחן היטב שהיה קיים בתודעה מאז ראשית המאה ה-19,[1] ונעשה רווח רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.[2] הביטוי שימש כדי להנגיד את מושאיו ל"יהודי המערב" (וֶסטיודן, Westjuden) שהיו מעורים בסביבתם ולא סבלו מפער דומה; השם "אוסטיודן" נשא משמעות שלילית של נחיתות ופיגור, ושימש בעיקר בהקשר של הגירת יהודים מזרח-אירופאים לארצות דוברות-הגרמנית, תנועת אוכלוסין שעוררה חשש וניכור בקרב היהודים המערביים. בירנבאום ציין כי התכוון בעיקר ליהודי אירופה הסלאבית ואזורים בעלי רמת פיתוח נחותה זהה: "רוסיה, פולין, גליציה, בוקובינה, צפון-מזרח הונגריה ורומניה".[3] כביטויים נרדפים ל"אוסטיודן" ו"וסטיודן" שימשו לעיתים "יהודים פולנים" או "פולאקים" לעומת "יקים".