אוצר בית דין
הסדר להעברת פירות שביעית מהחקלאים לצרכנים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוצר בית דין בימינו הוא הסדר להעברת פירות שביעית מהחקלאים אל הצרכנים. לפי ההלכה, פירות הגדלים בשנה השביעית הם הפקר, מותר לכל אדם לקטוף מהם כמות קטנה לשימוש ביתי, ואסור לסחור בהם. אולם כיוון שרוב הפירות גדלים במטעים הרחוקים ממקום-מגוריהם של הצרכנים, פותחה מערכת המעבירה את הפירות אל הצרכנים תוך גביית הוצאות הטיפול בלבד.
בימי המשנה היה אוצר בית-דין מנוהל על ידי בית-דין ארצי או מקומי, שהייתה לו סמכות לממן את פעילותו מכספי מיסים, ולחלק את הפירות בחינם לכולם. אולם בימינו אוצר בית-דין מנוהל בדרך-כלל על ידי ארגונים פרטיים, ללא סמכות לגביית מיסים, והוא ממומן מתשלום הנגבה מהצרכנים. מצב זה מעורר ספקות על כשרותו של אוצר בית-דין, לאור האיסור על מסחר בפירות שביעית.
אופן יישומה בפועל של התקנה משתנה בין בתי הדין, כך שישנן קבוצות המקבלות אוצר בית דין מסוים, ודוחות אוצר בית דין אחר. העדה החרדית מיישמת אוצר בית דין רק בגדרים מחמירים יחסית המונעים מסירה של הפירות בתנאים הדומים למכירה רגילה.