אורתודונטיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אורתודונטיה, או יישור שיניים (מיוונית: Orthos, "יישור" ו-Odon, "שן"), היא התמחות ברפואת שיניים. אורתודונטיה עוסקת במחקר וטיפול בפגמים בסגירת הפה, הנגרמים כתוצאה מאי-סדירות השיניים (הנגרמת בעיקר ממחסור במקום לבקיעת השיניים מקוטן הלסת, הנגרם מאי-לעיסה מאומצת מספיק בשנות הילדות בשל תזונה ממועטת במזונות קשים כגון פירות וירקות טריים ושהיא בעלת מרקם רך יותר באופן כללי[1]) חוסר התאמה בין הלסתות או שניהם יחד. טיפול אורתודונטי יכול לעזור לתקן את השיניים, ולהזיז אותם למקום הנכון. טיפול אורתודונטי יכול להתמקד בעקירת שיניים בלבד או בשליטה ושינויי מנח השיניים בתוך עצם הלסת.
החשיבות באורתודונטיה אינה אסתטית בלבד. ישנה חשיבות רפואית, שכן סגירה נכונה של השיניים היא תנאי לתפקוד תקין של מערכת הלעיסה כולה, וכן לבריאות השיניים, החניכיים ומפרקי הלסת.
אורתו-כירורגיה של הפנים הוא ניתוח לתיקון מבנה הפנים והלסת במקרים שבהם הפרעת הסגר איננה ניתנת לטיפול אורתודונטי בלבד. בחלק מהמקרים מסייע הטיפול האורתודונטי כשלב בהכנה לניתוח.
אדוארד אנגל היה האורתודונט הראשון, כלומר, רופא השניים הראשון שהגביל את התמחותו לאורתודונטיה. הוא נחשב ל"אבי האורתודונטיה המודרנית".