אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י
אתר מורשת משותף לגרמניה ולצ'כיה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י (בגרמנית: Montanregion Erzgebirge, בצ'כית: Hornický region Erzgebirge/Krušnohoří, מילולית בשתי השפות "הרי העפרה") הוא נוף מורשת תעשייתית בת למעלה מ-800 שנה, באזור הגבול בין מדינת סקסוניה בדרום-מזרח גרמניה לצפון בוהמיה בצפון-מערב צ'כיה. אזור הכרייה משתרע על שטח באורך 95 קילומטרים וברוחב 45 קילומטרים. האזור עשיר בעפרות של מתכות שמאז גילויים בימי הביניים החלו באזור פעולות כרייה שבעטיין צצו עיירות, הוקמו מפעלי מים, נוסדו בתי ספר למקצועות הכרייה וקמו מפעלים לעיבוד העופרות ומתקנים נלווים. לפעולות הכרייה היו השלכות חברתיות, החל בשליטה על המקורות וניהולם דרך מגוון מנהגים חברתיים. לזהות ולאותנטיות של נוף מורשת הכרייה של הרי העפרה משני צידי הגבול בין גרמניה לצ'כיה אין מקבילה בשום מקום בעולם.
פיר ארנו-ליפמאן באלטנברג | |
מדינה |
גרמניה גרמניה צ'כיה צ'כיה |
---|---|
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2019, לפי קריטריונים 2, 3 ו-4 | |
שטח האתר | 6,766.057 הקטאר (אתר מורשת עולמית) |
קואורדינטות | 50°24′24″N 12°50′14″E |
www | |
(למפת גרמניה מוגדלת) (למפת גרמניה רגילה) (למפת צ'כיה רגילה) | |
ב-6 ביולי 2019 נוסף אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. אתר המורשת כולל 22 חלקות, מתוכם 17 בגרמניה ו-5 בצ'כיה. כל אחד מהם כולל מגוון אתרים, קבוצות מבנים, מונומנטים ומתקנים, כאשר קיים ביניהם הבדל בקנה המידה, בסוג ובתפקיד שאותו מילאו במהלך מאות שנות הכרייה. בהכרזה על אתר המורשת נכתב כי "הנוף התרבותי של הרי העפרה עוצב עמוקות על ידי 800 שנות כרייה כמעט רציפה, מהמאה ה-12 עד המאה ה-20, עם כרייה, מערכות ניהול מים חלוציות, אתרי עיבוד והתכה חדשניים של מינרלים, ועיירות כורים".[1]