איזון עבודה-חיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איזון עבודה־חיים (באנגלית: Work-Life Balance) [1]מכונה בגרסא אחרת יותר נפוצה "איזון עבודה ולא-עבודה" ובאנגלית work - non work balance [2]. המושג מתייחס למערכת האיזונים וסדר העדיפויות שבין קריירה ושאפתנות מקצועית מחד גיסא, לבין הנאות, חיי פנאי, משפחה והתפתחות רוחנית מאידך גיסא. עובד החש איזון בין העבודה לחיים הפרטיים לא בהכרח נותן משקל זהה לשני התחומים. איזון עבודה־חיים או איזון עבודה - לא עבודה הא מושג שמתייחס לחשיבות של השילוב בין שני מרכיבים מרכזיים של החיים המודרניים - הבית מחד וחיי המשפחה והחברה מאידך. המושג רלוונטי לאנשי שעובדים לפרנסתם או שעובדים בהתנדבות. המושג ששואל עד כמה יש איזון בין מחוייבות והשקעה של אדם בתפקיד בעבודה לבין מחוייבות ועיסוק בדברים מחוץ לעבודה (כלומר בבית או בחברה). האיזון הזה יכול להתייחס לרגשות, למעורבות, להשקעה, ולאפקטיביות בעבודה ובחיים הפרטיים. ההתאמה הזו חיונית כדי להבין את רמת העומס שבה נושא כל עובד."[3] והאיזון ידוע כמנבא את הבריאות הנפשית ורמת השחיקה של עובדים. הנושא קריטי שכן היעדר איזון יוצר עומס יתר שיכול לפגוע ביכולת של עובד להתמודד עם הצרכים והדרישות הן בבית והן בעבודה. היעדר איזון יכול להביא למחירים כבדים הן עבור העובד והן עבור משפחתו.
ערך מחפש מקורות | |
עובד לא צריך להיות מאושר מעבודתו כדי לחוש איזון. שאלת שביעות הרצון מהעבודה היא שאלה נפרדת[4]. [5][6]האיזון עבודה - חיים (לעיתים מכונה איזון בית - עבודה) מתייחס להתאמה בין הערך שהעובד מייחס לתפקיד וההשקעה שלו בתפקיד (השקעה של רגשות, מעורבות ואפקטיביות), לבין ההשקעה בכל הצרכים שלו בחיים מחוץ לעבודה, כלומר בבית.
קיימת הסכמה שמציאת אהבה ובניית משפחה הן משימות מורכבות, וכך גם בניית קריירה.[7] הצורך להשקיע משאבים מרובים בכל אחד מהתחומים הללו עשוי ליצור קונפליקט עבודה-משפחה.