איחוד הכתרים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איחוד הכתרים (באנגלית: Union of the Crowns) הוא היענותו של המלך ג'יימס השישי מלך סקוטלנד לכתר האנגלי בחודש מרץ 1603 ואיחודן של ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת מונרך אחד. איחוד הכתרים התאפשר לאחר מותה של אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, המלכה האחרונה לבית טיודור אשר הייתה רווקה וחשוכת ילדים, והייתה בת דודו של ג'יימס החמישי, סבו של ג'יימס השישי.
ערך ללא מקורות | |
עובדות מהירות חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת ...
חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת |
---|
אנגליה ויילס חוק ריד'לן (1284) |
אנגליה ויילס חוק חוקי ויילס (1535–42) |
אנגליה ממלכת אירלנד חוק הכתר של אירלנד (1542) |
סקוטלנד אנגליה איחוד הכתרים (1603) |
אנגליה סקוטלנד חוקי האיחוד של 1707 |
הממלכה המאוחדת 1606 ממלכת אירלנד חוק האיחוד של 1800 |
הממלכה המאוחדת דרום אירלנד חוק ממשלת אירלנד (1920) |
הממלכה המאוחדת אירלנד האמנה האנגלו-אירית (1921) |
סגירה
על אף היותו מקובל כיום, המונח עצמו מטעה; האיחוד עצמו היה בעיקרו איחוד אישי ושושלתי, הכתרים (הממלכות) נותרו ייחודיים ומפוצלים וזאת למרות נסיונותיו של ג'יימס ליצור כתר "אימפריאלי" חדש בשם "בריטניה הגדולה". אנגליה וסקוטלנד נותרו מדינות עצמאיות על אף העובדה כי חלקו מונרך אחד. מצב זה נותר עד חוקי האיחוד של 1707 במהלך שלטונה של המונרכית האחרונה של בית סטוארט, המלכה אן.