איי הודו המערבית הדנים
קולוניה דנית לשעבר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איי הודו המערבית הדנים (בדנית: Dansk Vestindien) היו מושבה דנית באיים הקריביים, שכללה את סנט תומאס, סנט ג'ון וסנט קרואה. חברת איי הודו המערבית הדנית סיפחה את האי הבלתי מיושב של סנט תומאס ב-1672 ואת סנט ג'ון ב-1675. ב-1733 רכשה החברה את סנט קרואה מחברת איי הודו המערבית הצרפתית. כאשר החברה הדנית פשטה את הרגל ב-1755 הועברה השליטה הישירה על שלושת האיים לידי מלך דנמרק. בריטניה כבשה את המושבה בשנים 1801- 1802 ובשנים 1807 – 1815, במהלך המלחמות הנפוליאוניות.
דגל | |
סנט תומאס (1893) | |
ממשל | |
---|---|
משטר | קולוניאלי |
שפה נפוצה | דנית, אנגלית |
עיר בירה |
שארלוט אמאלי (1754-1672, 1917-1871) כריסטיאנסטד (1871-1754) 18°21′N 64°57′W |
גאוגרפיה | |
יבשת | אמריקה התיכונה |
אזור זמן | UTC -4 |
היסטוריה | |
הקמה | |
רכישה מחברת איי הודו המערבית הדנית | 1754 |
פירוק | |
מכירה לארצות הברית | 31 במרץ 1917 |
ישות קודמת | חברת איי הודו המערבית הדנית |
ישות יורשת | איי הבתולה של ארצות הברית |
שטח בעבר | 400 קמ"ר |
אוכלוסייה בעבר | 27,000 (נכון ל־1911) |
כלכלה | |
מטבע |
ריגסדלר של איי הודו המערבית הדנים (1849-1754) דלר של איי הודו המערבית הדנים (1917-1849) |
מטרתה של ההתיישבות הקולוניאלית הדנית באיי הודו המערבית הייתה לנצל את הסחר המשולש הרווחי, שכלל ייצוא כלי נשק ומוצרים תעשייתיים נוספים לאפריקה ויצוא עבדים לאיים הקריביים שעבדו במטעי הסוכר. השלב האחרון במשולש הסחר היה ייצוא מטען הסוכר והרום לדנמרק. לאחר מרד שהתחולל ב-1848, בוטלה העבדות, מהלך שהוביל לקריסה כמעט מוחלטת של המטעים.
החל משנת 1852 עלתה שאלת מכירת המושבה הבלתי רווחית לדיונים בפרלמנט הדני. דנמרק ניסתה כמה פעמים לבצע עסקת מכירה או החלפה של המושבה בסוף המאה ה-19 עם ארצות הברית ובראשית המאה ה-20 עם גרמניה. בסופו של דבר נמכרו האיים לארצות הברית במחיר של 25 מיליון דולר. ב-31 במרץ 1917 הועברה השליטה באיים לארצות הברית ששינתה את שמם לאיי הבתולה של ארצות הברית.