איסדוד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איסְדוּד (בערבית: إسدود) הייתה עיירה ערבית במישור החוף הדרומי שהתהוותה במאה ה־7 בסמוך לתל אשדוד, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל. איסדוד הייתה שייכת לנפת עזה במחוז עזה של המנדט הבריטי. על פי סקר הכפרים שנערך ב־1945, שטחי אדמותיה עמדו על 47,871 דונם, חלקם בבעלות יהודית, והאוכלוסייה שלה מנתה 4,910 נפש.[1] במהלך מלחמת העצמאות התרוקנה העיירה מתושביה ואחר כך נהרסה. חורבות העיירה נמצאות בסמוך לצומת אמונים שעל כביש 4 ודרומית לאזור תעשייה עד הלום, כשלושה קילומטרים מדרום־מזרח לעיר המודרנית אשדוד.[2]
עובדות מהירות מדינה / טריטוריה, מחוז ...
שרידי המסגד לסלמאן הפרסי, מהמאה ה־12, משרידיה האחרונים של איסדוד | |
מדינה / טריטוריה | ישראל ישראל |
---|---|
מחוז | מחוז עזה |
נפה | נפת עזה |
שפה רשמית | ערבית |
תאריך ייסוד | המאה ה־7 |
שטח | 47,871[1] דונם עות'מאני (1945) |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | 28 באוקטובר 1948 |
יישובים יורשים | בני דרום, שדה עוזיהו, שתולים, גן הדרום, בית עזרא, אשדוד (רבעים דרומיים) |
דת | אסלאם |
אוכלוסייה | |
‑ ביישוב לשעבר | 4,910[1] (1945) |
קואורדינטות | 31°45′26″N 34°39′28″E |
אזור זמן | UTC +2 |
|
סגירה