איסור הטיית משפט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איסור הטיית משפט הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, האוסרת לעשות עָוֶל במשפט[1][2], כלומר להביא במזיד לידי תוצאה שגויה בדין[3].
בכלל האיסור גם מוטל על הדיין השופט בדין להתעלם מנתונים חיצוניים, שלא שייכים לגוף המקרה הנדון בפניו, כמו למשל מעמדם החברתי של בעלי הדין.[4].
עובדות מהירות מקרא, תלמוד בבלי ...
מקרא | ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ו', ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט. ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק י"ז. ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ו |
---|---|
תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה, עמוד א' |
משנה תורה | תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ', עמוד ב' |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רע"ג, לאו ר"פ ספר החינוך, מצווה פ"א, מצווה רל"ג, מצווה תק"צ סמ"ג לאוין רה–רו. |
סגירה