איסור כריתת עצים בישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בישראל חל איסור על כריתת עצים בוגרים, או עצים מסוימים שנרשמו כמוגנים (כ-70 מינים הנפוצים בישראל), גם אם אינם בוגרים. עץ בוגר מוגדר כעץ בגובה של לפחות 2 מטר, וקוטר גזעו לפחות 10 סנטימטרים (במדידה בגובה 130 סנטימטרים מעל פני הקרקע).[1]
אדם המבקש לכרות עץ חייב לקבל אישור מפקיד היערות. איסור זה חל גם על עץ הנטוע בגינה פרטית, ואף על עץ שאדם נטע בעצמו.[2] גם במקרה שהעץ נתפס על ידי הדיירים כמפגע סביבתי - למשל: כניסת ענפים לחלונות, פגיעה בצנרת הביוב, לכלוך או הפצת מזיקים, כריתתו דורשת אישור רשמי מפקיד היערות. במידה ופקיד היערות מוצא את הבקשה לכריתת העצים רלוונטית - הוא מנפיק עבורה רישיון כריתה. רישיונות הכריתה מתפרסמים באתר משרד החקלאות[3] ופיתוח הכפר או באתרי פקידי היערות העירוניים[4] וניתן להגיש להם ערר.[5]
כריתת עץ, או אף העתקתו ממקום למקום, ללא אישור נחשבת לעבירה פלילית.[6] העונש על כריתת עץ בוגר הוא כחצי שנת מאסר, או קנס של עד 15,000 שקלים.[7] גם גיזום מסיבי של רוב העץ, גבוה מעל פני הקרקע, נחשב לכריתה. המונח "כריתה" בחוק הוא רחב מאוד, וכולל "חיתוך הגזע המרכזי של אילן מוגן או עץ בוגר בלא הותרת בדים, וכן כל פעולה הגורמת או העלולה לגרום למותו של אילן מוגן או עץ בוגר, לרבות ריסוס, הרעלה, הסרת קליפת העץ, שריפת העץ, חיתוך שורשיו או בנייה בתוך תחום קוטר צמרתו או עקירה, למעט עקירה במהלך העתקה".[1]
עקירת עץ (כולל שורשיו) נחשבת לעבירה חמורה יותר, והקנס עליה גבוה יותר. עקירה לצורך העתקת העץ ממקום למקום אינה נחשבת לכריתה, אך גם פעולה זו נחשבת לעבירה פלילית כיוון שבדרך כלל היא מובילה למות העץ.
הפיקוח על עבירה זו נעשה לרוב על ידי דיווח של אזרחים בפנייה למוקד העירוני או למשטרה.