איסורי כישוף ביהדות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בתורה ישנה קבוצת איסורים שנכתבו בפרשייה אחת (דברים, י"ח, ט'–י"א) ועוסקים כולם בענייני מאגיה וחיזוי העתידות: ”כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים”. איסורים אלו נשנים במקומות נוספים בתורה.
עובדות מהירות מקרא, משנה תורה ...
מקרא | שמות, כ"ב, י"ז; דברים, י"ח, ט'–י"ד |
---|---|
משנה תורה | ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ו', פרק י"א |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קע"ט |
ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה ס"ב, מצוות רמט–רנ, מצוות רנה–רנו, מצוות תקי–תקיד, מצווה תקט"ז |
סגירה
החמורים שבאיסורים אלו (מעביר בנו ובתו באש, מכשף, עושה אוב ועושה יידעוני) עונשם מיתה. הקלים שבהם (קוסם, מעונן, מנחש, חובר חבר, שואל אוב, שואל יידעוני ודורש אל המתים) עונשם מלקות.