קתרים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הקתרים, הקרויים גם אלביגנזים, היו כת דתית בעלת מאפיינים גנוסטיים, שפעלה באזורים שונים באירופה במאות ה-11 עד ה-13. ייתכן כי לקתרים היה קשר עם התנועה הפאוליקנית בארמניה וגם הושפעה מהאמונה הבוגומילית שהתפתחה בחצי האי הבלקני ובקונסטנטינופול.
צלב קתרי | |
שורשים, סיווג והנהגה | |
---|---|
דת | גנוסיס |
התפלג מ | נצרות |
תאריך ייסוד | המאה ה־11 |
תאריך סיום | 1321 |
תאולוגיה, טקסטים וטקסים | |
טקסט מכונן | הברית החדשה |
כמו תנועות רבות בימי הביניים, הכת הקתרית הייתה מורכבת מאסכולות שונות של הגות ומעשה; חלקן היו דואליסטיות, חלקן גנוסטיות, ואחרות היו קרובות יותר לאורתודוקסיה תוך הימנעות מקבלתן של הדוקטרינות של הכנסייה הקתולית. אולם התאולוגיה הבולטת ביותר הייתה הדואליסטית, שטענה כי העולם הפיזי הוא רע ונוצר בידי השטן, שזוהה עם האל של הברית הישנה. על פי תאולוגיה זו, בני האדם עוברים סדרה של גלגולי נשמות לפני שהם מגיעים לעולם הטהור של הנשמה, בפני אל האהבה המתואר בברית החדשה ובפני ישו שליחו.
הכנסייה הקתולית, ובעיקר המסדר הדומיניקני ראתה בכת הקתרית כת מינות, וכדי להתמודד עם התפשטותה בחבל לנגדוק, בשנת 1209 הכריז האפיפיור אינוקנטיוס השלישי על מסע הצלב האלביגנזי במטרה להשמיד את הכת.