אליעזר מלמד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לידה |
28 ביוני 1961 (בן 59) י"ד בתמוז תשכ"א ירושלים  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| השכלה |
ישיבת מרכז הרב |
| מקום מגורים | הר ברכה |
| השתייכות | ציונות דתית |
| תחומי עיסוק | הלכה |
| תפקידים נוספים | רב היישוב הר ברכה וראש ישיבת הר ברכה |
| רבותיו | הרב צבי יהודה קוק, אביו הרב זלמן מלמד, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב שלמה גורן, הרב שאול ישראלי, הרב מרדכי אליהו |
| חיבוריו | פניני הלכה, שמחת הבית וברכתו, רביבים, המסורת היהודית |
| בת זוג | הרבנית ענבל מלמד |
| אב | הרב זלמן ברוך מלמד |
| אם | הרבנית שולמית מלמד |
| פרסים והוקרה | פרס כץ לשנת תשע"ט, פרס הרב קוק לשנת תשפ"א, פרס היצירה היהודית |
  | |
הרב אליעזר מלמד (נולד בי"ד בתמוז תשכ"א, 28 ביוני 1961) הוא רב היישוב הר ברכה, זוכה פרס כץ לשנת התשע"ט[1] ופרס הרב קוק לשנת תש"פ[2], מחבר סדרת ספרי ההלכה פניני הלכה, בעל טור קבוע בשם 'רביבים' בעיתון בשבע וראש ישיבת הר ברכה[3].
קורות חייו
נולד בירושלים, לרב זלמן ולשולמית מלמד (בתו של פרופ' יוסף ולק). שמו אליעזר נקשר ברב צבי יהודה הכהן קוק[4], וכבר בנערותו למד אצל הרב צבי יהודה קוק. למד בבית ספר חורב, בישיבת ירושלים לצעירים שלוש שנים (כיתות ח,ט,י), ואחר כך בישיבת מרכז הרב שש שנים. את שירותו הצבאי עשה ברבנות הצבאית במסגרת שלב ב', וכיהן כרב צבאי של חטמ"ר שומרון[5], הוסמך לרבנות בתמוז תשמ"ח על ידי רבו הרב אברהם שפירא והרב חיים כ"ץ ר"מ בישיבות בית אל ומרכז הרב. לימד שנה אחת בכולל לבעלי תשובה בשכונת מאה שערים ולאחר מכן למד ולימד עוד חמש שנים בישיבת בית אל, כיהן במשך כשני עשורים בראשות ישיבת הר ברכה, ובשנת תשע"ו הודיע על התפטרותו באופן רשמי[3]. בשנת ה'תשע"ט חזר לתפקיד ראש הישיבה[6].
היה מראשי הקבוצה שהקימה את תנועת הנוער אריאל[7], שיש בה הפרדה בין בנים לבנות, והיה המזכ"ל הראשון שלה. הקים את סניף בני עקיבא הנפרד הראשון ברובע היהודי בירושלים והדריך בו. בתקופת הסכמי אוסלו שימש כמזכיר ועורך העלון של ועד רבני יש"ע וחבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל.
הרב מלמד פעיל במוסדות ערוץ שבע, והיה מעביר את פינת ההלכה היומית ברדיו של הערוץ. חלק מפינות ההלכה ששודרו עובדו וראו אור בכרכים הראשונים של ספרי 'פניני הלכה'. הוא כותב טור קבוע בשם 'רביבים' בעיתון בשבע, ובו הוא עוסק בעניינים אקטואליים והלכתיים ונוגע בנושאים חברתיים, משפחתיים, קהילתיים ולאומיים. חלק מהטורים קובצו לפי נושאים ויצאו בשלושה כרכים.
על סדרת פניני הלכה שכתב קיבל את 'פרס היצירה היהודית' על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל[8]. כן זכה בפרס הרב קוק על הסדרה[2].
שיטתו בלימוד ופסיקת הלכה
כללים ופרטים בהלכה
על פי שיטת ההוראה של הרב מלמד יש לחשוף ראשית את העיקרון או העקרונות שביסוד הסוגיה ולהגדירו במדויק, מתוך עיון בגמרא ובדברי הראשונים והאחרונים. יסוד הסוגיה הוא הכלל העומד בתשתית הפרטים ההלכתיים והוא תנאי הכרחי להבנת הנושא. על פרטי ההלכה להיבחן לאור אותו כלל, וממנו נגזרת גם פסיקה בנושאים חדשים שעל הפרק.
יסודות האמונה בתוך ההלכה
הרב מלמד רואה בהלכה היהודית מקור מחד וביטוי מאידך לערכי המוסר היהודי ולקשר בין האדם לבוראו. הן בשיעוריו והן בספריו מדגיש את הקשר שבין טעמיה הרוחניים של ההלכה לבין הפרטים ההלכתיים. חשיפת הקשרים הללו מסתייעת בהגדרת כלל היסוד של הסוגיה.
בהצגת טעמי ההלכה הוא עושה שימוש במקורות מגוונים מן ההגות היהודית, כמו ספרות המדרש, הקבלה והחסידות, המהר"ל וכתבי הראי"ה קוק.
סדרת הספרים "פניני הלכה"
ערך מורחב – פניני הלכה
ערך מורחב – סדרה זו מבטאת את שיטתו ההלכתית של הרב מלמד, הבאה לידי ביטוי גם במאמריו בטור "רביבים" בעיתון "בשבע" וגם בשיעורים בעל פה. בשבט התשע"ו, 2016, צוין צאת הכרך החמש מאות אלף[11][12]. הסדרה יוצאת על ידי מכון הר ברכה.
בנוסף להצגת ההלכה מן הכלל אל הפרט ובקישור ההלכה לטעמיה הרוחניים מאופיינים הספרים בהתייחסות למנהגי כל העדות. דרכו כפוסק הלכה היא שרק באותם המקומות שבהם יש מנהג עדתי מובהק יש להציג את הדבר כמחלוקת. פסיקתו ברוב המקומות (בהם אין מנהג מובהק) תתייחס למנהג האשכנזים והספרדים. הרב דוחה את הטענה שכל עדה צריכה לנהוג על פי פסיקות של רבנים בני העדה בלבד, גם במקומות שאין מנהג עדתי מובהק.
דעותיו
הציבור התורני
הרב מלמד עושה שימוש במונח "תורני" לתיאור הזרם החרדי לאומי בקרב הציבור הדתי לאומי, זרם שהוא משתייך לו. לדבריו, ישנו ניגוד מובהק בין ציבור זה לבין הציבור החרדי, וזרם זה אינו תת-זרם לא של הציבור החרדי ולא של הציונות הדתית הישנה, מאחר שלדעתו הוא נבדל משניהם במאפיינים עיקריים.
לפי הרב מלמד ההבדל בין הציבור התורני לבין החרדיות מתבטא באחריות הלאומית של ציבור זה ובחשיבות שהוא מייחס ללימודי חול, לשירות הביטחוני והלאומי ולהימנעות מהתפרנסות מלימוד תורה.
מנגד, לפי הרב מלמד הזרם התורני אף אינו חלק מהציונות דתית הישנה, היות שבסיס המוטיבציה של הציבור התורני איננו רק הרצון להשתוות לציבוריות הישראלית החילונית או לקבל לגיטימציה בקרב הציבור החילוני (מאפיינים אותם הוא מזהה עם הציונות־דתית הישנה), אלא המחויבות ההלכתית למצוות השירות בצבא ולמצוות יישוב הארץ בהקשר הרחב שלה, והשאיפה ליטול חלק משמעותי בקביעת סדר היום הלאומי, הפוליטי והציבורי, לרבות הנהגת המדינה, וזאת אף על פי שהמאפיינים המעשיים של זרמים אלו דומים מאוד זה לזה.
אחוזים גבוהים מפעולות ההסברה של הרב מלמד מוקדשים לחידוד ייחודיות הדרך התורנית, והוא אמר מספר פעמים שמדובר בתופעה חברתית משמעותית, שהיקפה גדול יותר מן המצטייר בתקשורת. במדיום הפובליציסטי[13] הרב מלמד מרבה להתייחס לסוגיות אקטואליות ולהציג את עמדתו ביחס אליהן. בדרך זו מנסה הרב מלמד לשקף על פי הבנתו את השקפת העולם של הציבור התורני, במובדל מן הציבור החרדי ומחלקים בציונות הדתית הישנה.
תורה ומדע
הרב מלמד רואה בשילוב תורה ומדע ערך חשוב, ודוגל בהכנסת לימודי החול בבתי הספר ובבחינות הבגרות. הוא תולה, בין השאר, את חשיבות לימודי החול בדברי הגר"א: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"[14]. שילוב תורה ומדע במשנת הרב מלמד יונק מן השאיפה הכללית להציג את חכמת התורה בכל תחום מתחומי המציאות, ולהפוך אותה ל"תורת חיים" שאיננה מצומצמת בין כותלי בית המדרש בלבד[15].
הרב מלמד רואה באתגר השילוב הנכון שבין תורה למדע משימה המוטלת על כתפי הציבור התורני, כחלק מחזון הגאולה לתיקון עולם. בכלל זה חשיפת עמדתה הערכית-מוסרית של התורה בסוגיות משפט, כלכלה, ביטחון ויחסים בינלאומיים. עם זאת הרב מלמד נוקט עמדה ביקורתית מאוד כלפי השיח האקדמאי הישראלי. כך לדוגמה מבקר הרב את הכפיפות וההתבטלות של מוסדות חינוך לתוכניות לימודים חדשות שמכתיב משרד החינוך בהשפעת האקדמיה. הרב מדגיש את ערכו של הניסיון רב השנים ושל החיבור הבלתי אמצעי לתלמידים, שחסרים לחוקרי חינוך אקדמיים רבים. לדבריו, הדבר בא לידי ביטוי, בכשלונן של תוכניות חדשניות להקניית שפות ולהוראת מתמטיקה.
גישת הרב מלמד לשילוב תורה ומדע מקבלת ביטוי במספר תוכניות הפועלות במוסדות הר ברכה. כך לדוגמה פועלת בהמשך ללימודים התורניים בישיבה תוכנית 'שילובים'. תוכנית זו נועדה לאפשר לבוגרי ישיבות המשך התפתחות תורנית-רוחנית במהלך לימודיהם המקצועיים-אקדמיים. התוכנית מציעה שיעורים המותאמים בתכנים ובשעות לצורכי הסטודנטים ומסייעת במלגות, חדר מחשבים וחדרי לימוד לסטודנטים. ענף בתוכנית שילובים מוקדש לסיוע לנשים הלומדות לתארים מתקדמים (תואר שני ודוקטורט). גם תוכנית זו בנויה על לימוד תורה מוגבר ומלגות לסטודנטיות. בישיבת הר ברכה בראשה עומד הרב מלמד מוקדשת התייחסות מיוחדת לשאלת היחס בין תורה למדע. לצד הישיבה פועל מכון הר ברכה בהוצאת ספרים מקצועיים בתחום, כגון: יש מאין, חוק והשגחה.
שש שעות לימוד תורה בשבת
לדעת הרב מלמד ישנה חובה ללמוד תורה בשבת ובחול המועד במשך שש שעות לפחות[16]. הוא למד זאת מהגמרא (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח, עמוד ב') שלפיה צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. הוא מביא ראיות בעניין גם משורת פוסקים. לימוד זה, לדעתו מהווה גם מענה לבעיות חינוך של הנוער[17].
מפגש עם רפורמים
בשנת ה'תש"ף השתתף בפגישת זום עם רבה רפורמית[18]. ובעקבות כך ספג ביקורת[19][20]. בתגובה לביקורת פרסם הרב מלמד במדור "רביבים" שבעיתון בשבע מספר טורים שבהם ביאר את עמדתו[21]. בחשון ה'תשפ"א התפרסם מכתב של הראשון לציון הרב יצחק יוסף במחאה על הפגישה, שבו טען כי הרב מלמד הוא "פורץ גדר" שגדרו כל גדולי ישראל לדורותיהם, וציטט מדברי הרא"ש שהורה לנדות רב שלא מציית לדברי גדולי הדור[22]. למחאת הראשון לציון הצטרפו רבנים נוספים[24], בהם הראשון לציון לשעבר הרב שלמה משה עמאר. קבוצת רבנים, בהם הרב דב ליאור והרב צבי ישראל טאו, חתמו על מכתב המתנגד המוחה על "פריצת גדרי קדמונים ביחס לרפורמים", מבלי להזכיר במפורש את הרב מלמד[25]. להגנת הרב מלמד יצאו בין היתר ארגון רבני צהר[26], הרב רא"ם הכהן[27], הרב יעקב מידן[28] והרב חיים נבון[29].
פמיניזם וקריירה מול ערכי המשפחה
הרב מלמד רואה בפמיניזם תנועה שטרם הבשילה לתפיסת עולם מאוזנת, דבר שלדבריו יוצר עיוותים, כדוגמה הוא מביא את התקנה המחייבת מינוי אישה לדירקטור כאשר כל חברי הדירקטוריון האחרים הם גברים[30]. הוא מצדד בקידום נשים בשוק העבודה על ידי מתן אפשרות הולמת לעבודה בתנאים שיאפשרו להשאיר את המשפחה בראש סולם הערכים, כגון: עבודה במשרה חלקית ובשעות המתאימות לאימהות, וחקיקה תואמת בתחום חופשות לידה.
פמיניזם ופסיקה
יחד עם העמדה הביקורתית העקרונית של הרב מלמד כלפי הפמיניזם המודרני, הוא מתיר לכל אישה המעוניינת ללמוד תורה לשם שמיים ללמוד גמרא בעיון. מנגד הוא ממליץ לנשים שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ללמוד ספרי הלכה מעשיים ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר. לדעתו עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים בזמן המודרני, נשים צריכות ללמוד תורה הרבה יותר מכפי שלמדו בעבר. הרב מלמד אינו שולל אפשרות שאשה תשמש בתפקיד מורת הלכה או אף כדיינית, אולם לשם כך דרושה לדעתו הקמת מערך לימודי מתאים להצמחת נשים שתעמודנה בקריטריונים הנדרשים לכך, ובאופן מתון והדרגתי שלא יעורר התנגדות או יסב נזק לתהליך זה, שביסודו מבורך[31].
דוגמה נוספת לעמדותיו ההלכתיות ניתן לראות בקביעתו שראוי ששלוש נשים שאכלו כאחת יזמנו לפני ברכת המזון אף בנוכחות שני גברים שאינם מבני משפחתן.
מניעת הריון
לגבי מידת ההיתר ההלכתי למניעת הריון, מצדד הרב מלמד בחשיפת המידע ובהשארת רוב מרחב שיקול דעת לבני הזוג. במאמר בנושא נמנע הרב מקביעה מפורשת שיש איסור הלכתי במניעת הריון, ומקפיד להשאיר פתח רחב להתייעצות. בהמשך דבריו הוא כותב שבלא מעט מקרים דחיית היריון היא האפשרות העדיפה לכתחילה.
הפלת עובר חולה
סוגיית הפלות עוברים החולים במחלה קשה מצויה במחלוקת עמוקה בין פוסקי ההלכה. הרב מלמד פוסק כי מותר לבני זוג לבחור לשאול רב המקל במקרים אלה[32]. בטור "רביבים" כתב כי היו רבנים שהתרעמו על שפרסם את הדעה המקילה בהבלטה והורה שאפשר לסמוך עליה. בעמדתו זו הוא מסתמך על מה ששמע לדבריו מהרב אברהם שפירא. בעמדתו בנושא הפלות נעשה שימוש אף בין כותלי בית המשפט[33].
שירות צבאי וסירוב פקודה
ישיבת הר ברכה, שבראשה עומד הרב מלמד, היא ישיבת הסדר. הוא רואה בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר דרך לכתחילה ולא רק דרך ברירת מחדל, זאת ללא תלות במשימות הצבא ובפיקודו. הוא מנמק זאת בכך שיש מצווה להגן על חייהם ושלומם של יהודים ומשום מצוות יישוב ארץ ישראל. עם זאת יש לו ביקורת רבה על דרגי הצבא הבכירים[34].
בעת תוכנית ההתנתקות, לאחר שהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא קרא לחיילים לסרב לפקודה של פינוי יישובים, חתם הרב מלמד על כרוז התומך בו[35].
הרב מלמד רואה בשאלת סירוב הפקודה הרבה מעבר לשאלה הלכתית. העצמאות הבאה לידי ביטוי במוכנות ללכת נגד הזרם ואף לשלם על כך מחיר אישי של הליכה לכלא או הדחה משירות קרבי וקצונה, היא זו שתאפשר את הצבתו ומימושו של חזון אלטרנטיבי לזה של התרבות החילונית-ליברלית השלטת[36]. מסיבה זו תומך הרב מלמד גם בהתעקשות של חיילים על עמדתם בעניינים נוספים, כמו הוצאת הציציות[37], וקבלת זמנים ותנאים ראויים לתפילה[38].
בפולמוס סביב "שירת נשים בצבא", תומך הרב מלמד, בניגוד לעמדת הרבנות הצבאית, ביציאתם של חיילים דתיים מאירועים שבהם מופיעה זמרת, גם כאשר מדובר בטקס רשמי וממלכתי, ואף אם יקבלו פקודה מפורשת להישאר[39].
כנגד הטענה שסירוב פקודה יפגע באחדות הצבא ואף עשוי להוביל להתפרקותו, טוען הרב מלמד שההפך הוא הנכון. רוב גדול של עם ישראל – כולל החרדים והמתנחלים – יזדהה הרבה יותר עם הצבא, אם יהיה ברור שפקודותיו אינן סותרות את ההלכה וסמכותו אינה מנסה להתחרות בסמכותה[40]. גם רוב המשרתים בצבא שאינם שומרי מצוות, מזדהים הרבה יותר עם ערכי השמירה על העם והארץ ועם מורשת ישראל שביסודו של הצבא, מאשר עם החובה הפורמלית לציית. רק מיעוט שמאלני קטן איננו מזדהה עם הערכים הללו ואין צריך לחשוש כל כך מתגובתו[41]. אדרבא, סירוב הפקודה ישיב את הצבא לערכיו המקוריים של נאמנות למורשת ישראל והתמקדות במלחמה באויבי ישראל, ולא בניסיון למצוא חן בעיני הגויים[42]. אין צורך לחשוש מ"מדרון חלקלק" בעניין זה, מפני שאין מדובר על סירוב לפקודה בעת לחימה (שאז יש לציית גם במצבים של חוסר הסכמה[43]), אלא לוויכוח עקרוני בין עמדות שהתבררו היטב בזירה הציבורית. כמו כן, הכל מבינים שיש הבדל בין סירוב לפעול כנגד יהודים או כנגד ההלכה, לבין סירוב להילחם באויבי ישראל. כפי שאין דואגים מן הכפיפות של הצבא לבג"ץ אף על פי שהוא מייצג עמדה רחוקה מאוד מזו של מורשת ישראל, ואף שהוא מתערב בפעילותו של הצבא ולא רק בשמירת זכויותיהם של חיילים פרטיים, כך אין צורך לדאוג מ"כפיפות" של הצבא לרבנים"[44].
בתגובה לעמדותיו בנושא סירוב פקודה ביטל שר הביטחון אהוד ברק את מסלול ה"הסדר" מישיבת הר ברכה. בתמוז ה'תשע"ג חידש מחליפו של ברק, משה יעלון, את המסלול בישיבה[45].
ביקורת כלפי פוליטיקאים וקציני צבא
הרב מלמד מותח לעיתים בטוריו בעיתון "בשבע" ביקורת על חלק מגורמי השלטון במדינת ישראל. כך למשל, לאחר מלחמת לבנון השנייה האשים את הנהגת המדינה ואת ראשי הצבא בשחצנות, בהטעיית הציבור ובהעדפת הקידום האישי, גורמים שהובילו לדבריו למחדל המדיני-צבאי[46]. בטור אחר ציין כי אף על פי שהוא בטוח כי ברמה העקרונית ראש הממשלה ושר הביטחון (נתניהו וברק) חשים מחויבות לביטחונה של מדינת ישראל ואף היו מוכנים למסור את נפשם עבור קיומה של המדינה, יש לחשוש שגם מניעים אישיים מדרבנים אותם לפעול נגד איראן[47].
עוד כתב שהרבנים הצבאיים הראשיים לאחר הרב שלמה גורן אינם בגדר "מרא דאתרא", משום שהם תלויים במפקדיהם ואם יפסקו שלא לפי דעתם הם עלולים להיות מודחים[48].
שירות לאומי
הרב מלמד קורא לחשיבה מחודשת בנושא ההליכה לשירות הלאומי לבנות, שירות שנפוץ מאוד בקרב בנות דתיות כתחליף התנדבותי לשירות צבאי. לדברי הרב מלמד, מול התרומה הציבורית בשירות הלאומי, ישנם גם חסרונות, כגון: פגיעה בבנות למשפחות עניות המתקשות לממן השכלה גבוהה לאחר נישואיהן, הקטנת הסיכויים להשלמת לימודים גבוהים ולמיצוי כישרונות והגשמה עצמית של הבנות וכן דחיית גיל הנישואין ודחיית הולדת ילדים[49]. לדעתו כתוצאה ממשך הזמן של השירות הלאומי, בנות רבות מוותרות על קריירה משמעותית[50].
נוער הגבעות, פעולות מחאה מרובות מוקדים ותג מחיר
הרב מלמד מתנגד לפעולות נקם פרטיות וסובר שיש לנהל את המלחמות של עם ישראל במסגרת צה"ל. בשנת 2015, לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, שיוחסה לפעילי 'תג מחיר' והרצח במצעד הגאווה בירושלים, כתב:
"למרבה הצער, ביממה האחרונה אירעו שני מעשים מזעזעים ומתועבים של רצח וניסיון לרצח. אדם הלך, כביכול, בשם התורה והטהרה והקדושה, לבער את הטומאה, וזאת על ידי מעשה שהוא הנורא מכול, והוא עצמו אבי אבות הטומאה – רצח בזדון. ברוך ה' שזממו המתועב לא יצא אל הפועל במילואו, ונקווה שכל הפצועים יחלימו במהרה וישובו לאיתנם."
"לצערנו, במקרה השני של בני המשפחה הערבית, התינוק נרצח ובני משפחתו נפצעו קשה מאוד, ומי יודע עוד כמה יצטרכו להתייסר מפציעותיהם הקשות. עוד הוסיפו חטא על פשע, וכתבו שם: 'יחי המלך המשיח לעולם ועד'. כאילו בשם השלום העולמי של ימות המשיח, צריך לרצוח אנשים בשנתם."[51]
ובטור המשך הוסיף:
ואף שמעת לעת יש לרבים טענות נגד המדיניות הביטחונית, ולעיתים הטענות מוצדקות, מצווה וחובה לנהל את המלחמה באויב במסגרת צה"ל והמדיניות שהממשלה מתווה לו. יתר על כן, אפשר לומר שמעולם לא היה לעם ישראל צבא מושלם, בלי שום תקלות מבצעיות ופגמים מוסריים [...] כאשר יש ביקורת על מדיניות צה"ל, צריך לאומרה כדי לשפר את המצב ולתקנו[52].
במאמר בעיתון "בשבע" הביע הרב מלמד אהדה לנוער הגבעות:
"ראשי הצבא שנכשלו בניהול המלחמה נגד האויב הערבי, יחד עם ראשי המשטרה שנכשלו בהשלטת ביטחון ברחבי הארץ, נעשו גיבורים כלפי יהודים יקרים, שמקום מגוריהם לא הוסדר רשמית רק בגלל שיקולים פוליטיים. לכן צריך עתה לדבר בשבחם של נערי הגבעות היקרים, שמוסרים עצמם למען יישוב הארץ והפרחת השממה"[53]
באדר ב' ה'תשע"א נשאל, באתר ישיבה, האם הביע תמיכה בפגיעה בערבים במסגרת "מדיניות תג המחיר", מושג שכלל באותה תקופה פעולות מחאה מרובות מוקדים. הוא השיב כי הביע תמיכה בהפגנות כאלה שארגנו ועדי המתיישבים בצמתים, שנועדו להעסיק כוחות צבא רבים ככל האפשר, אך אמר כי מעולם לא הביע תמיכה בפגיעה של אנשים פרטיים בערבים או ברכושם[54]. לאחר רצח משפחת פוגל באיתמר כתב: "איננו שואפים לנקם פרטי, אלא לנקמה ממלכתית שצה"ל וכל מערכות השלטון יובילו"[55]
עליה להר הבית
הרב מלמד תומך בעלייה להר הבית בטהרה ובמקומות המותרים, בנימוק שיש בכך תועלת לשמירת הריבונות הישראלית במקום[56]. תלמידי הישיבה ותושבי היישוב בראשם הוא עומד עולים בקביעות להר הבית. הוא עצמו עלה להר לראשונה ביום ירושלים ה'תשנ"ז. בדצמבר 2017 עלה שנית להר[57] ומאז ביקר בו מספר פעמים.
נושאים נוספים
בשנת התשע"ה, לאחר שמועצת הרבנות הראשית ניסתה להפסיק את כהונתו של הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, בשל דעותיו, התנגד לכך הרב מלמד. הוא כתב על כך בטורו:
לעיתים רבנים אחרים, ואף אני בכללם, מעדיפים פתרונות אחרים [...] חילוקי הדעות והמנהגים הם בעיקר בשאלות חינוכיות וחברתיות, ולא בשאלות הלכתיות מובהקות. הזמן ילמד אותנו מה המעלה והיתרון שבכל דרך. בכל אופן, אסור לנו לבטל את דרכו של הרב ריסקין, שהיא אחת מהדרכים החשובות לגילוי התורה בדורנו [...] פגיעה ברבנותו של הרב ריסקין כמוה כעקירת פרשיות שלמות בתורה[58].
בטור נוסף הגיב על טענות בדבר יחס לא ראוי של הרב ריסקין לנצרות וקרא לאנשים להזהר מקבלת טענות לא בדוקות נגדו[59]. כך גם קרא שלא להחרים את נציגי הרפורמים[60].
כתבים שחיבר וערך
חיבורים
- סדרה בת שבעה עשר כרכים בשם פניני הלכה בנושאים הלכתיים שונים. מטרת סדרה זו לכלול את כל ההלכות הנצרכות לימינו והסדרה טרם הושלמה. לסדרת זו נספחת סדרה נוספת ששמה 'הרחבות לפניני הלכה', ובה הוספות להלכות, יסודותיהן והטעמים המחשבתיים שלהן. בסדרה זו יצאו חמישה ספרים: ברכות, שבת, ימים נוראים, מועדים וסוכות.
- שמחת הבית וברכתו - מצוות עונה והלכותיה, שמירת הברית, פרו ורבו, עקרות, סירוס, חשוכי ילדים, הפסקת הריון והאיש והאישה. גם לספר זה יצא כרך "הרחבות" שנכתב על ידי תלמידו הרב מאור קיים.
- המסורת היהודית - חיבור המציג את היהדות כמכלול אחד - חזון ערכי לתיקון העולם, באמצעות ההשגחה האלוהית על ישראל והעולם, האידיאלים והערכים היהודיים, ההיסטוריה של עם ישראל בתקופותיו הטובות ובמשבריו הקשים, שיבת עם ישראל לארצו ותהליך התגשמות נבואות הגאולה, מצוות התורה על הערכים והרעיונות הצפונים בהן, וההלכה היהודית על כל מרחביה. הספר יצא לאור בשנת תש"פ (2020)[61].
- טור פופולרי קבוע בשם "רביבים" בעיתון בשבע, שעוסק בעניינים שונים מנקודת מבט תורנית והלכתית. מסקר שנערך ב-2009 עולה כי מספר הקוראים כ-270,000, שהופכים אותו למדור הנקרא ביותר בציבור הדתי[62].
חלק מן המאמרים נקבצו לאחר עריכה והרחבה בסדרת ספרים בת אותו שם. החלק הראשון עוסק בענייני חינוך, משפחה, נישואין וקריירה; החלק השני בענייני מדינה וצבא; והחלק השלישי מאגד בתוכו מאמרים על גדולי ישראל ודמויות מופת.
עריכה
- ההדיר מהדורה חדשה של ספר השל"ה, ירושלים: עוז והדר, תשנ"ג (5 כרכים).
- ערך את שני הכרכים הראשונים בסדרת ספרי רבי צדוק הכהן מלובלין במהדורה החדשה, וסייע בהשלמת הסדרה כולה, הר ברכה: מכון הר ברכה, תשנ"ח-תשס"ט (8 כרכים).
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
