אלפבית עברי
שיטת כתב שמית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק. האלפבית העברי מונה 27 אותיות מתוכן 5 אותיות סופיות. כתב זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה העברית, יידיש, ארמית, לאדינו וערבית יהודית.
הכתב העברי הוא אבג'ד או אלפבית עיצורי: כל אות בו מייצגת עיצור, לעיתים יותר מעיצור אחד, וקבוצת אותיות קטנה הקרויות אימות הקריאה עשויות לייצג גם תנועות. ייצוג שלם וחד-משמעי של התנועות והעיצורים מתאפשר רק בעזרת הניקוד, שהוא אוסף הסימנים הדיאקריטיים המתווספים לאותיות האלפבית העברי (להבדיל מהכתב הלטיני למשל, שהוא כתב עיצורי בעל חמש אותיות תנועה).
- ערכים מורחבים – אלפבית פרוטו-כנעני, הכתב העברי הקדום
הכתבים המוקדמים ביותר המשתמשים באלפבית העברי נכתבו בכתב העברי הקדום ששימש עד לתקופת בית שני. הכתב העברי הקדום הוא נוסח מקומי של האלפבית הפיניקי, שבתורו התפתח מהאלפבית הפרוטו-כנעני שפותח בהשראת ההירוגליפים המצרים.
בתקופת בית שני אומץ האלפבית הארמי לשימוש השפה העברית במקום האלפבית העברי העתיק, וממנו התפתח הכתב המרובע. בתקופת המעבר נעשה שימוש מועט בכתב העברי הקדום, למשל בכתיבת השמות הקדושים והטבעת מטבעות. עם הזמן, נעלם גם שימוש זה של הכתב העברי הקדום. האלפבית העברי של ימינו הוא פיתוח של הכתב המרובע. היו שטענו שהמעבר לשימוש בכתב המרובע נבע מתוך רצון להיבדל מהשומרונים שהחזיקו בצורה ייחודית של הכתב העברי העתיק[דרוש מקור].
במקביל לכתב המרובע, המשמש בעיקר לדפוס, התפתח כתב רהוט, המתאפיין בקווים מעוגלים, לצורך כתיבה מהירה, והוא נפוץ מאוד בכתבי יד לא-מודפסים. וואריאציות אחרות של הכתב העברי הם כתב ספרדי, כתב איטלקי וכתב חצי קולמוס.
במהלך הדורות השתכלל הכתב העברי המרובע וזכה לגופנים רבים ומגוונים. בין החשובים והידועים שבהם הוא כתב רש"י, שמקורו בסגנון כתיבה מספרד שהיה נהוג בימי הביניים.
כיוון הכתיבה
כיוון הכתיבה בעברית עבר כמה גלגולים עד שהתגבש (בדומה לרוב הכתבים העתיקים) לכתיבה מימין לשמאל. ממצאים שונים מלמדים כי הכתיבה בעברית בראשית הדרך הייתה לעיתים גם משמאל לימין, ולעיתים שורה אחת נכתבה מימין לשמאל ואילו זו שאחריה נכתבה משמאל לימין (כתיבה כזו נקראת "כחריש השור"). נראה כי ההכרעה קשורה בצורה הפיזית שבה נכתבו האותיות: בעת העתיקה נחרטו טקסטים על אוסטרקון או הוטבעו בטין, דבר שהצריך עבודת פטיש ואיזמל. מאחר שרוב האנשים ימניים, נוח היה יותר לכתוב מימין לשמאל. כאשר התפתחה הכתיבה לשימוש בצבע ודיו על גבי קלף או נייר שלא דורשים מאמץ פיזי, העדיפו לכתוב משמאל לימין ולהימנע מ"מריחת" הצבע ומכך שבכתיבה משמאל לימין אין הסתרה של המשפט הנרשם לכותב. בשל כך, כנראה, רוב השפות המאוחרות יותר כמו יוונית או לטינית נכתבות משמאל לימין, והאותיות בהן הפוכות או "בכתב ראי" לאותיות מהן הגיעו.[דרוש מקור]
ליטון כתחליף לאלפבית עברי
- ערך מורחב – ליטון של עברית
בשל חסרונותיו של הכתב העברי, בפרט העדר הסימון לתנועות, היו ניסיונות עם תחיית העברית להחליפו בכתב לטיני. ניסיונות אלה לא צלחו.