אל-מנאר
תחנת טלוויזיה לבנונית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אל-מנאר (בערבית: المنار - "המגדלור", "המַשוּאה") הוא ערוץ טלוויזיה של חזבאללה, שהוקם ב-1990.
פרטי הערוץ | |
---|---|
מדינה | לבנון |
תאריך השקה | 1991 |
בעלות | חזבאללה |
משרד ראשי | Haret Hreik |
www | |
התחנה מהווה כלי רב-השפעה במכלול התעמולתי של הארגון, הכולל גם את תחנת הרדיו רדיו נור ואתרי אינטרנט אחדים. עם יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000, התחנה עברה מתיחת פנים אינטנסיבית והפכה לאחת התחנות המקצועיות במרחב המזרח-תיכוני; "אל-מנאר" עברה לשדר שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, רכשה ציוד אלקטרוני מתקדם, והחלה לשדר לרחבי העולם באמצעות לווייני תקשורת. על פי המרכז למורשת המודיעין, הלוויינים מופעלים על ידי תאגידים וחברות ערביות ומערביות בהן חברות אמריקניות ואירופיות. שתי חברות עיקריות: Arabsat הסעודית ו-Globesat הצרפתית קונות זמן שידור במספר רב של לוויינים המשדרים לרחבי העולם ומקצים אותה לרשת אל-מנאר[1]. בעבר עמדו לרשותה כמה מאות עובדים - שדרים, כתבים, טכנאים, צלמים ומתרגמים שפעלו במסירות רבה במימון איראני נדיב ביותר. התחנה בחרה להתמקם בשכונה שיעית מוזנחת בדרום ביירות – "חארת חרייכ" – שכונה שהיוותה תפאורה אפורה בניגוד גמור לשכונותיה התוססות של ביירות המתחדשת. המנכ"ל הרשמי של התחנה הוא עבדאללה קציר, חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר מטעם ארגון חזבאללה.
בכניסה לבניין הטלוויזיה הוצבו שומרים חמושים 24 שעות ביממה, שבדקו כל דבר – מקטן ועד גדול. במרתף ענק, מוגן היטב מהפגזות, הקימה התחנה ארכיון וידאו מרשים שהיה מוכן ומזומן לכל נושא חדשותי שעלה על הפרק. על מנת שהתחנה תוכל לשדר בעתות מצוקה, נבנה אולפן טלוויזיה נוסף, לא פחות משוכלל מהאולפן המקורי, באחד מרחובותיה של השכונה השיעית, הרחק מעיני הציבור. משדרי התחנה יכולים לפעול ממקומות שונים בלבנון אם התחנה הראשית תהיה משותקת, אך עם מגבלות מסוימות כמו העלאת שידורים חיים בכל עת. החשיבה הכוללת בנוגע לתפקידה של התחנה בעיני חזבאללה בעתות מצוקה נתנה מענה טכנולוגי מקיף ככל האפשר כדי להמשיך את השידורים גם בתנאים קשים.
קהל היעד שלה הוא העם הלבנוני, הפלסטינים, וקהילות ערביות ומוסלמיות ברחבי העולם. עם השנים צברה התחנה פופולריות רבה, הן במזרח התיכון והן בריכוזי מוסלמים ברחבי תבל. כל מי שעסק בענייני המזרח התיכון, בדרגה כלשהי, הזדקק לעיתים קרובות לדיווחי התחנה. מעבר לעניין התעמולתי של התחנה, מקימיה הבינו היטב שכדי להגיע לקהל רחב, חשוב לנהל מערכת דיווחים מדויקת ככל שניתן ובמהירות רבה ככל האפשר. על כן, התחנה פרשה כתבים רבים במדינות ערביות רבות ובערים שונות, מעיראק ועד עזה, ודומה היה כי התחנה מדווחת מכל מקום, בכל עת ובכל נושא, בדומה לאל-ג'זירה. התחנה לא היססה להשתמש בכתבות ששודרו בתחנות הטלוויזיה בישראל, אם אלה תאמו את פרשנותה אם כי לעיתים שיקרה בתרגום.