אל-עמארנה
אתר ארכיאולוגי במצרים, בו נמצא ארכיון מכתביים אכדיים חשוב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אל־עמארנה (בערבית: ألعمارنة), או בשמו הקדום אַחֶתְאַתון, הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים העליונה באמצע הדרך בין תבאי (נא אמון) לממפיס (מף) באזור הנקרא היום נפת מיניה (אנ') 402 ק"מ צפונית לעיר לוקסור. האתר נמצא באזור מישורי המוגבל במזרח בקשת צוקים הנחצים על ידי ואדי הזורם במישור לכיוון הנילוס. משמעות שם העיר בפי המצרים הקדמונים, אַחֶתְאַתון, היא "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי), והעיר הוקדשה לדת החדשה, האתניזם, שבה אתון הוא האל היחיד.
הארמון הצפוני באל־עמארנה | |
מידות | |
---|---|
שטח | כ־13 קמ"ר |
גובה מעל פני הים | 195 מ' |
היסטוריה | |
תרבויות | מצרים העתיקה |
נבנה | 1346 לפנה״ס |
מיקום | |
מדינה | מצרים מצרים |
מיקום | מצרים העליונה |
קואורדינטות | 27°39′42″N 30°54′20″E |
(למפת מצרים מוגדלת) | |
האתר מכיל את שרידי עיר הבירה של מצרים העתיקה בימי השושלת השמונה־עשרה המאוחרת, שנבנתה בהוראת פרעה אחנתון (פרעה אמנחותפ הרביעי) ובנייתה הסתיימה בערך ב־1353 לפנה"ס.
לאחר מותו של אחנתון, ב־1332 החליט יורשו, תות־ענח'־אמון, להחזיר את הבירה לתבאי. העיר ננטשה לחלוטין כ־10 שנים לאחר מכן וחלקים ממנה הפכו לחומרי בנין עבור הבנייה העתידית.
בימי השושלת ה־19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלי הבנייה שלו. לאחר מכן, העיר נותרה בלתי מיושבת.
חשיבות האתר נובעת בין היתר בגלל שנמצאת בו אחת הערים המצריות הגדולות המעטות שנשתמרו מתקופת השושלות. בגלל אורך החיים הקצר שלה, יש בה ממצאים בני שכבת זמן אחת דבר המאפשר לחוקרים להבין ביתר דיוק את קורותיה ואורח החיים בה. חשיבות משמעותית נוספת היא חשיפת ארכיון אל־עמארנה בעיר.
בימינו לעיתים העיר נקראת תל אל־עמארנה. השם נובע משמו של השבט בני עמארן שחי באזור ויסד בו מספר יישובים, ביניהם הכפר א־תל שיחד עם שם השבט יצרו את השם תל אל־עמארנה.[1]