אמנון בן-תור
ארכאולוג ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמנון בן-תור (1935 – 22 באוגוסט 2023) היה ארכאולוג ישראלי, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה לשנת ה'תשע"ט (2019)[1]. תחום התמחותו העיקרי היה ארכאולוגיה של המזרח הקדום וארכאולוגיה מקראית. התמחה באומנות הגילוף של תקופת הברונזה, ביחסים בין תרבויות בעת העתיקה (מצרים העתיקה וכנען), ומאז 1990 התמקד בחקר תל חצור כמפתח לחידות רבות בתחום. הוא היה שותפו של יגאל ידין בחפירות תל חצור וחפר איתו גם במצדה וכתב ספר בנושא[2]. בן-תור החזיק בהשקפה לפיה ממלכת ישראל המאוחדת אכן התקיימה במציאות כממלכה ששלטה על חלקים ניכרים של ארץ ישראל, בניגוד לדעת פרופסורים "מינימליסטיים" כישראל פינקלשטיין, נדב נאמן וזאב הרצוג, וזאת על סמך פרשנות ארכאולוגית של הממצאים בשטח ולא על סמך אמונה דתית או אידאולוגיה, כהגדרתו.
לידה |
1935 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
22 באוגוסט 2023 (בגיל 88 בערך) ירושלים, ישראל |
ענף מדעי | ארכאולוגיה |
מקום מגורים | ישראל |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
פרסים והוקרה |
|
תרומות עיקריות | |
חפירות בתל חצור ובתל יקנעם וסביבתו | |
אביו היה הגאולוג פרופסור יעקב בן-תור שקיבל את פרס ישראל ב-1955. רעייתו, ד"ר דפנה בן-תור, הייתה אוצרת תרבות מצרים במוזיאון ישראל.