אמנת ליסבון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמנת ליסבון (אנגלית: Treaty of Lisbon) אשר נחתמה ב-13 בדצמבר 2007 בליסבון, פורטוגל, על ידי 27 המדינות שהיו חברות באיחוד האירופי באותה עת[1], היא האמנה הבינלאומית אשר מכוחה פועל האיחוד האירופי כיום. האמנה נכנסה לתוקף באופן רשמי בדצמבר 2009, כשנתיים לאחר חתימתה[2]. מטרת האמנה הייתה להשלים את התהליך שהתחיל עם אמנות קודמות[3] להגביר את היעילות והלגיטימיות הדמוקרטית של האיחוד ולשפר את הקוהרנטיות שלו[2].
אמנת ליסבון עדכנה את תקנות האיחוד האירופי וכן תיקנה את שתי האמנות שקדמו לה, אמנת מאסטריכט אשר הובילה ליצירת האיחוד האירופי, וקבעה את שלושת עמודי התווך של האיחוד והביאה את האירו למעמד המטבע הרשמי והמשותף. ידועה גם בשמה השני "האמנה על האיחוד האירופי" (TEU), וכן, הסכם רומא שעל פיו הוקם השוק האירופי המשותף. ידוע גם בשם "האמנה על תפקודו של האיחוד האירופי" (TFEU)[2]. כלומר, האמנה נבנתה על אמנות קיימות אך המשיכה רחוק יותר ואימצה לעצמה כללים חדשים, זאת על מנת לשפר את הלכידות ולייעל את הפעולות המתרחשות בתוך האיחוד האירופי, לקבוע תפקידים חדשים בכל האיחוד ולכנן הליכים משפטיים רשמיים[2]. אמנת ליסבון עדכנה את תקנות האיחוד האירופי וקבעה בין היתר מדיניות ומנהיגות חוץ ריכוזית, תהליך יעיל להטמעת מדיניות חדשה וכמו כן יצרה תהליך ברור ומסודר למדינות אשר מעוניינות לעזוב את האיחוד האירופי. בנוסף, האמנה החליפה גם את האמנה החוקתית אשר ניסתה לכונן חוקת האיחוד[4].