אמצעי רטורי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמצעי רטורי (או אמצעי שיח) הוא דרך ושיטה לשונית־ספרותית של אמנות הנאום (רטוריקה), בו הכותב או הדובר משתמש כדי לשכנע את נמעניו (השומעים או הקוראים) וכדי לעורר את רגשותיהם. האמצעים הרטוריים עשויים להיות מרכזיים בנאום או במאמר, ומטרתם לעורר את תשומת לבו של קהל היעד, להביא אותו להזדהות עם המסר או להניעו לפעולה. אמצעי השיח מדגישים ומבהירים את דברי המסר, או מאפשרים לדובר (המועֵן, מציג הדברים) להסוות ולהסתיר חלקים לא רצויים לו.
רטוריקה היא אומנות הנאום, כלומר אמנות השכנוע, ואמצעי הרטוריקה הם סוגי הדיבור הננקטים כדי להפיק נאום מוצלח המשיג את מטרותיו. עם זאת, בימינו (בניגוד לאופן שבו הגדיר זאת אריסטו) תוכנו הלוגי של הנאום עצמו אינו נכלל במונח אמצעים רטוריים, אלא רק הדרכים הלשוניות שבהן משתמש הכותב על מנת לשכנע את נמעניו, מבלי שהוא מוסיף תוכן ממשי[1].
הניתוח של דרכי הנאום ואמצעי השיח החל כבר בימי קדם וידוע בכתבי היוונים של אריסטו והנואם איסוקרטס. מזה כחמישים שנה התפתח ענף חקר השיח במדע (הבלשנות הביקורתית) הבוחן את אמצעי השיח, מזהה מגמות, וממיין ומנתח את השיח התקשורתי הפרסומי המדיני והחדשותי בהווה ובעבר, בעזרת ההבחנה באמצעים הרטוריים.
בין דרכי השיח ואמצעי הדיבור שאפשר להשתמש בהם לתעמולה, לצורך מדינאות (פוליטיקה) ולצורך פרסומת או שכנוע רעיוני (אידאולוגי או דתי), ישנם סוגים שונים של אופני דיבור הננקטים לשם השגת תשומת ליבו ואמונו של הנמען המאזין קורא או צופה בדברים המוצגים בפניו.